בן הרוש: "אני היחידי שמסוגל לנצח"

בן-הרוש איננו אדם של פטפוטי סרק ו'סמול טוק' – תופעה מיוחדת במינה ופחות שכיחה בקרב פוליטיקאים ואישי ציבור העומדים לבחירה ולהבעת אמון של מצביעים. מאיר בן-הרוש (מב"ה בפי מקורביו, מטעמי נוחות) הוא איש של מעשים, לא של דיבורים. בטח לא דיבורים בעלמא, שאינם משרתים את האינטרס הציבורי ו/או את האש שבוערת בקרבו לעשות מעשה לטובת הציבור, ולקידום העניינים שעל סדר היום שקבע לעצמו.

המקסימום שהוצאנו ממנו הוא שפעמיים בשנה, בפסח ובסוכות, הוא מרשה לעצמו נחת נטולת מחוייבויות ציבוריות, ויוצא עם כל השבט המשפחתי רחב הידיים ומרובה הנפשות לטיול ולבילוי בנופי הארץ, מדן ועד אילת, וגם צפונה.

את דרכי וכבישי הארץ הוא מכיר על בוריים, לאו דווקא מן הטיולים המשפחתיים, אלא יותר מתוקף סיוריו בכל דרכי ישראל במסגרת תפקידו הבכיר מאד במערך התובלה של צה"ל ומשרד הביטחון. האדם שיריביו הפוליטיים הפנו כלפיו בעבר כינויים וביטויים מבטלים, זוכה לאמון ממשלת ישראל וצבא ההגנה לישראל, שהפקיד בידיו לא פחות מאשר את מערך ההיסעים של מערכות ביטחון מורכבות ומסווגות, מהמעלה הראשונה – בהן 'כיפת ברזל' ומערכות מסווגות אחרות. היחידה עליה מופקד בן-הרוש במשרד הביטחון כללה 650 איש, שצומצמו ל-280 בעת האחרונה, בשל המהלך דמוי ההפרטה שעובר צה"ל במטרה לחסוך בהוצאות, במסגרתו מיזמים רבים יוצאים למיקור-חוץ ולביצוע בידי קבלנים פרטיים.

מרביתנו, שיושבים ספונים בביתנו מול כתוביות פיקוד העורף המבשרות מעת לעת על מסך הטלוויזיה על התראות במרחבי הארץ השונים, לא מודעים לתפקידו המרכזי של חבר המועצה בצהלות השמחה על כל הפלה ויירוט של טיל מרצועת עזה או מגבול סוריה ולבנון.

מאיר בן-הרוש. תצלום ארכיון

בן-הרוש ענייני, ביצועיסט, ותמיד יעדיף להראות מאשר להשמיע. אז שמנו רסן ליצר החטטני והפטפטני שהוא ציוד חובה עבור כל עיתונאי וכלי תקשורת, ויתרנו על נסיון לסחוט ממנו כיצד הוא מתגלגל על השטיח עם הנכדים והנכדות, וכיצד הוא משמש אב פעיל, מפנק מאד ומחוייב ל-4 ילדיו (3 בנות ובן), ועברנו למישור הפרקטי שהוא כל-כך אוהב.

מאיר נולד ביבנה בשנת 1956, למשפחה בת 8 ילדים שנולדו במרוקו, והוא הצבר היחידי, "האחרים ייבוא אישי" הוא אומר, "אני תוצרת מקומית". צמח במסגרת הצבאית ובמסגרות של ועדי עובדים בתוך ארגון עובדי צה"ל, ודרכם הגיע לתפקידים בכירים ביותר. מזכ"ל ההסתדרות המיתולוגי, חיים הברפלד, פרש עליו את חסותו כשהיה בן 25 וכבר שימש יו"ר ועד עובדים שמנה 650 חברים, וכך נחת פוליטית ורעיונית במפלגת העבודה – לא ממש שמחה גדולה עבור המשפחה הגרעינית הליכודניקית שבה צמח, ולהוריו תומכי וחברי המפד"ל, זצ"ל.

הוא גאה מאד בהישגיו במועצת עיריית יבנה, וכמובן בשני הישגים ברמה הארצית, בעת שגייס את חברת הכנסת איילת נחמיאס-ורבין להעברת 'חוק הצהרונים' שיזם עמה, ואת ח"כ עו"ד רויטל סווייד, לטובת 'חוק קבורת הרוגי פעולות איבה'.

חבר המועצה בן-הרוש, חייב לחלוק אתך תמיהה, עם פרישתך מהקואליציה של ראש העיר גוב-ארי, אמרת כי מהאופוזיציה ניתן להשפיע ולעשות יותר מאשר מהקואליציה. גישה מעט מוזרה, לא?

"אצל צביקה אין אפשרות לעשות כלום אם אתה בקואליציה. בשש בערב ביום שני ראש העיר מעלה נושאים, אתה יכול מקסימום לשאול שאלות, בסוף מחליטים מה שראש העיר מחליט. באופוזיציה אני  מעלה הצעות לסדר ושאילתות, וראש העיר חייב להתייחס – עובדה שמאז שאני באופוזיציה הצלחתי להעביר ארבע הצעות לסדר. בקואליציה אתה נתון להחלטת ראש העיר, אתה לא יכול להצביע נגד. כשהתקיימה הצבעה על העלאת שיעור הארנונה בעיר ב-8%, הודעתי בישיבת הקואליציה ביום שני שאצביע נגד, ואכן כך עשיתי. ביום רביעי כבר הייתי מפוטר. אני גאה בכך שעמדתי בהתחייבות לתושבים, לא להעלות את המס יותר מהמדד הריאלי שהממשלה קבעה. האמינות שלי בעיני התושבים חשובה יותר מהכל, ברגע שאני מתחייב – אני מבצע. ואין לי ספק – המהלך של עזיבת הקואליציה הוכיח את עצמו מעל ומעבר".

אתה עובד עם גוב-ארי שנים ארוכות. מה דעתך על אופי ניהולו את העיר?

"ניהול צנטרליסטי מאד, שלא מאפשר חופש פעולה, קשה לו לקבל דעות והצעות של אחרים, עושה מה שהוא חושב ומה שהוא רוצה. הוא איש צבא, אין מה לעשות, רגיל למדיניות קשוחה, אבל פוגע בביצוע ובאיכות. בחודש מאי 2014, למשל, יו"ר קק"ל הקצה 4 מיליון שקל לפיתוח פארק השרון. חלפו ארבע שנים, ורק כעת הוא מתייחס לנושא, למרות אין-ספור הפצרות בו שיוציא לפועל.

זו מן שיטה אצלו, הוא מקבל רעיונות מאחרים, מתנגד להם ומעכב אותם, ואז, לאחר שחולף מספיק זמן, מציג אותם כשלו, ולפעמים מקדם אותם ופעמים אחרות מקפיא וגונז אותם. העיקר שהוא מקבל את הקרדיט עליהם. כך היה גם, למשל, עם מוקד טר"ם בעיר – הצעתי, הוא דחה והתנגד, ולאחר שבועיים הודיע על הקמת מוקד החירום. ככה האיש עובד".

האם אתה שותף לחזון 95,000 התושבים של ראש העיר? כיצד תנהל את פיתוח יבנה בשנים הבאות, במידה ותזכה בראשות העיר?

"יבנה צריכה לקבוע מסגרת אוכלוסייה, היא עיר עם צביון שונה מהערים מסביב. אסור להגיע לקליטה כזו מאסיבית של תושבים, כך שהגודל יפגע בתושבים. המקסימום עבור יבנה הוא 60-70 אלף תושבים. הבנייה המאסיבית יוצרת מצב של מגורים בסביבה רווייה, כמעט ואין בנייה של יחידות דיור צמודות קרקע. אם מבקשים להביא ליבנה אוכלוסיות איכותיות, בעלות יכולת כלכלית וחזקות חברתית, חייבים לאפשר בנייה צמודת קרקע, כפי שהיה בעבר ביבנה. הרי גם ראש העיר הגיע לכאן לפרויקט של 'בנה ביתך'. בכל מקרה אסור ללכת למימדים כאלה, צריך לשמור על ריאות ירוקות, על שטחים פתוחים ומאווררים בהם ניתן לטייל ולבלות".

הגידול באוכלוסייה ישפיע על התנהלות התחבורה בעיר?

"בוודאי, לא רק על התחבורה – על כל כל נושא התשתיות. בהיבט התחבורה צריך לזכור שלא רק התושבים משתמשים בכבישי העיר, אלא גם עשרות אלפי כלי רכב בחודש המשתמשים בנתיב ארצי מכביש 42 דרך שדרות העצמאות. אין כיום כל תכנון עתידי לקלוט תחבורה של תושבים ושל נהגים שחולפים במרכז העיר כמסלול קבוע. העומס העצום מחייב שתשתית הכיכרות תהיה שונה ומותאמת, אולם ראש העיר סירב בזמנו להקים את הכיכרות במסלולים דו-נתיביים. עכשיו משלמים על זה ביוקר ומוציאים הון עתק על הרחבה לשני נתיבים. עיר צריך לתכנן ל-25 שנים קדימה. 12,000 יחידות הדיור שראש העיר מדבר על בנייתן במזרח יבנה, משמעותן עוד 20,000 כלי רכב. כל העיר כיום מונה 15 אלף בתי אב. איך ניתן להכפיל את העיר? איפה נשים את כלי הרכב האלה? ניאלץ להתקיים בתוך רצף בנייה לא הגיוני, להיצמד לערים אחרות, לבנות נתיב רכבות בטבורה של העיר, עם גשר תעבורתי מעליו, לסלול כביש עוקף לכביש 42 ממש בתוך מושב גאליה. זה לא הגיוני".

מאגר חברים במפלגת העבודה. בן-הרוש וח"כ עמיר פרץ. צילום ארכיון

החלק הארי של תכניות ההרחבה והבינוי של העיר מעוגן בהסכמי הגג. אם תיבחר תבטל אותם?

"הסכמי הגג עם משרד האוצר וכחלון בראשו ממילא נתונים לשינויים בסמגרת הזעזעועים התכופים במפה הפוליטית בארץ. אם כחלון יעזוב את התפקיד והממשלה תפוזר ונלך לבחירות – עתידם של ההסכמים לא ברור. אם איבחר לתפקיד ראש העיר נצטרך לחשוב מחדש על ההסכם. בכל מקרה ההסכמים אינם מיועדים למימוש מחר בבוקר, וגם לא בחמש השנים הקרובות. זה יכול להיות גם 10-12 שנים קדימה. להפריח סיסמאות זה בסדר, אבל הביצוע לוקח זמן. לא רואה מצב שתכנית בניית 12,000 היחידות במזרח יבנה תתממש".

זוגות צעירים ביבנה כיום מיואשים, כמו גם חבריהם בערים אחרות. המיזם הלאומי 'מחיר למשתכן' מאכזב בכל הארץ – מלאי הדירות הקטנות והזולות מגוחך ואוזל בתוך שעות, וההיצע העיקרי שנותר הוא של דירות בלתי ניתנות להשגה; הדיור הציבורי ביבנה גווע עם מכירת 400 יחידות הדיור של 'עמידר'; דיור בר-השגה להשכרה בעיר לא קיים כלל; 'פינוי-בינוי' מיועד לשיפור תנאי המגורים והמחייה של התושבים בשכונות ההותיקות – על אף ש-20% מהמלאי שנבנה מיועד לזוגות צעירים תושבי העיר. אילו פתרונות אתה רואה למצב?

"החזון שלי שונה משל גוב-ארי, אני לא הולך להרוס את העיר, אלא לבנות בצורה מושכלת, כולל דיור בר-השגה להשכרה. אני אבצע תכנון נכון, אשקיע בחינוך ובפתרונות דיור, ולא אבזבז כספים על תשתיות מיותרות ופילים לבנים. אנסח מענה ראוי  לשתי קבוצות האוכלוסייה – צעירה וחדשה, וותיקה ומתבגרת. כיום אכן אין פתרון לזוגות הצעירים. אנחנו נייצר פתרון. מחירי השכירות ביבנה מטורפים – 7,000 שקל לדירת 5 חדרים ב'תדהר' וב'ירוקה', ומצד שני הארנונה בשכונות הוותיקות מטורפת, בכדי לממן את הבנייה החדשה. כך שהמשפחות הצעירות נחסמות מכאן ומכאן עם הוצאות בלתי אפשריות.

אגב, אולי לא כולם יודעים, או למעשה יותר נכון לומר שכולם לא יודעים – אבל היטלי אגרות הפיתוח של הקבלנים בבנייה החדשה, אמורים על-פי חוק ללכת לשיקום ולהבראת השכונות הוותיקות. וזה לא קורה. לאן הלכו הכספים שנגבו מהקבלנים בשכונה הירוקה, ב'תדהר'? מדובר בסכומים של מאות מיליונים, לא ראיתי שבשכונות הוותיקות הושקעו יותר מ-3-4 מיליון שקל. איפה הכסף?".

כיצד תנהג בדילמת הדת והמסורת בעיר שבחלקה הגדול הפכה לחילונית מוחלטת?

"כן, מדברים כל הזמן על הדתה. לא אצלי. מבחינתי כל אחד יחיה באמונתו, תוך התחשבות בזולת, שמאמין וחושב שונה ממנו. ברחובות מכהן ראש עיר חרדי – לא רואה שיש שם בעיה מיוחדת, העיר מתנהלת נפלא, רק לפני שבוע דורגה כראשונה בדירוג הערים שטוב לחיות בהן. הנושא הדתי לא צריך להיות מרכיב משפיע. צריך להתקיים חופש פולחן, לצד הפרדת אזורים. אסור לנו להגיע למצב של אשדוד, על הסטטוס-קוו להישמר, ועלינו לכבד האחד את השני".

יש טוענים כי מי שמסתכל על יבנה מהצד רואה שתי ערים: 'הירוקה', 'תדהר', והשכונות החדשות – למול העיר הוותיקה, שכונת נאות שז"ר, בוכריס, ויתר השכונות החלשות. והשכונה הצבאית ו'נווה אילן' בכלל כאילו לא שייכות, משייטות להן בעולם שכולו טוב משלהן.

"דיירי השכונות החדשות אכן לא מכירים את שמות הרחובות. נכנסים לעיר ויוצאים, הישן והחדש לא מתחברים. אני מברך על יוזמות 'פינוי-בינוי', אחרי 40 שנה מגיע לשכונות החלשות להתחזק ולקבל את המקום והכבוד הראוי להן. הבית שלנו הוא באחד המיקומים הגיאוגרפיים הכי טובים בארץ – בסמיכות לכביש 4, לכביש 6, מרכז המדינה. מיקומה של העיר הוא חלק מאיכות החיים בה. המגדלים יוצרים ניכור, והיעדר אירועי תרבות וקהילה משותפים מונע התקרבות בין התושבים. אני  נגד בנייה גבוהה, צריך לקבוע סטנדרט, לא 26-27 קומות, בניית צמודי-קרקע, יצירת קירוב לבבות בין שכנים".

חברים גם במקומות נוספים: בן-הרוש עם הילארי קלינטון וח"כ לשעבר דליה איציק. צילום ארכיון

אתה מודע לכך שמתקיימת הגירה שלילית מיבנה?

"כן. ההגירה השלילית והחיובית מתקזזות האחת עם השנייה. אבל זה לא מפתיע אותי – בשכונה הירוקה ובתדהר 15%-20% מהתושבים הם דיירים בשכירות, כי הנכסים שייכים לאנשי צבא שפרשו ולמשקיעים אחרים שרכשו את הדירות למטרת השקעה, ולא למגורי קבע שלהם. ולדעתי זו ההגירה החיובית וגם השלילית. דיירים בשכירות אינם רואים את העיר כבית, אלא כתחנת ביניים עד לרכישת נכס משלהם".

מה דעתך בעניין מצב מערכת החינוך ביבנה?

"ההשקעה הנוכחית בחינוך נמוכה מאד. ראש העיר אמנם מצהיר כל הזמן ש"הגדלנו את התקציב" – אני אומר לך שהנושא לא בסדר העדיפויות. 77 מיליון מתוך תקציב של כ-100 מיליון שקל מגיעים כהעברה צבועה ממשרד החינוך. איפה השכר של הסייעות? ההשקעה בתשתיות – צבע, שיפוצים – זו אחיזת עיניים. ותוצאות בחינות הבגרות משקפות זאת. כל בתי הספר מדורגים כיום בין האמצע לתחתית, אבל זה לא מונע מראש העיר לנתב את פאלי (חבר המועצה רפאל כהן –ש"ס) להשיג לו פרסים שכל עניינם יחסי-ציבור וקידום תדמית מהשר דרעי.

הפתרון הוא בניתוב הכספים הצבועים למטרות חינוך אל יעדם המקורי – חינוך, השקעה בתלמיד. היום הכסף הולך ל'ירוקה' – לבניית מועדוני ספורט, אולמות בבתי-ספר, ב'רבין', ב'לאה גולדברג', וגם להיכל התרבות, לבניית קונסרבטוריון חדש ב-13 מיליון שקל, אולם כדורסל ב-25 מיליון שקל, שיפוץ אצטדיון הכדורגל ב-14 מיליון שח, מתנ"ס ליפקין-שחק, וכמובן הפיל הלבן המרכזי של העיר: האמפי-פארק, שמשמש את העיר ל-4-5 הופעות בקיץ, וביתר ימות השנה ניצב כאבן שאין לה הופכין, חשוף לפגעי מזג האוויר ולתיקונים במיליוני שקלים בשנה. רק לפני 8 חודשים הוחלפו באמפי הכסאות – בעלות של 5 מיליון שקל !!! לא היה עדיף שיילכו לחינוך?

במקום להשקיע בחינוך, גוב-ארי בונה מונומנטים, משאיר את חותמו על העיר בדמות פילים לבנים. אם כל הכספים שנשפכים על פרוצדורות ואדמיניסטרציה ותכנון לקוי שכלל איננו יוצא אפילו לפועל, היו מושקעים בחינוך – היינו חוזרים לצמרת".

"חזון שונה". ראש העיר, צבי גוב-ארי, וחבר המועצה בן-הרוש. צילום ארכיון

אתה שותף לביקורת לגבי עלויות אירועי 70 שנה לעיר?

"כל עניינם של האירועים הוא שואו-אוף ראוותני, כמו הופעות במיליוני שקלים של כל הכוכבים הכי גדולים, בחגיגות ה-70. יבנה לא הוקמה לפני 70 שנה, ואין סיבה לחגוג לה 70 – למרות שזה אכן מאד קורץ להיצמד לאירועי יום העצמאות ה-70 הממלכתי ולחסות בצילם. יבנה הוקמה בתקופת הסנהדרין, בית שני – אם כבר, אז צריך לחגוג 2,200 שנה ליבנה. ההשקעות בחגיגת ה-70 נטולות פרופורציות – וכל זה, כשאנחנו, כאמור, במקום 50 בחינוך. נכון שהופעתה של ריטה מספר שבועות לפני הבחירות שווה לראש העיר בקלות מנדט או שניים מתושבים מבסוטים. להם לא אכפת מדרך הניהול של העיר, מהצנטרליזם הפוגעני של ראש העיר, משיטותיו לדיכוי עובדים, לכל אחד אכפת בראש ובראשונה מדלת אמותיו שלו. בשכונות החדשות נהנים, ומהוותיקות ממילא אף אחד לא מגיע לאירועים הללו, כפי שאינם בעלי מניות בפארק המים, ולא מנויים בהיכל התרבות. אז ראש העיר מקיים אירועים מאד יקרים רק עבור ציבור בוחריו. ככה לא מנהלים עיר, ככה מנהלים שנת בחירות".

רואה תסריט שבמסגרתו אתה מאחד כוחות עם מתמודדים אחרים על תפקיד ראש העיר?

"אני לא חובר לאף מועמד. היום עוד מוקדם מדי לחבור ולהציע הצעות, לא יודע מה יהיו ההתפתחויות".

מתי תציג רשימה למועצה?

"לא לפני חודש יוני. הקמת רשימה היא לא דבר פשוט. קיימת דילמה האם לשים אנשים מקומיים או להביא 'תותחים' בעלי קבלות מהמישור הארצי. ניסיתי את זה כבר פעמיים, אבל איפשהו זה  מתפקשש. תפיסת הציבור כאן שונה מזו שבערים הגדולות יותר, כמו ראשון ורחובות. החשיבה היא יותר פרובינציאלית. התושבים בדרך-כלל אפילו לא מכירים את כל חברי המועצה. כך שאיש משכמו ומעלה מבחינה אישית וביצועית – לא בטוח שהוא יכול לספק את התוצאה האלקטוראלית. ויש גם הבדל גדול בגישה בין התושבים החדשים והצעירים – שאכן נוטים להעדיף 'קליברים', לגישת התושבים הוותיקים, שמעדיפים את מה שמוכר וידוע, ויש אצלם אלמנט של 'הכרת הטוב'. כך שכל בחירה שאעשה עלולה להביא עמה איבוד קולות, לצד רכישת קולות אחרים".

ואיך אכן תביא את התושבים החדשים להצביע עבורך? מרביתם לא מכירים אותך ואת הישגיך ופועלך לאורך זמן.

"אני מאד מוכר ב'תדהר'. תושבי ה'ירוקה' באים מראשון, בת-ים, וחולון. יש לי מאגר חברים במפלגת העבודה, שמכירים את הערים האלו, והם יפנו ל'ירוקה' ויסבירו שאני החלופה הטובה ביותר למה שקיים היום".

בהנחה שלכשתהיה ראש העיר תפעל לחלוקת משאבים נכונה, ולניהול מושכל של תקציב, תוך שמירת והתאמת רמת ארנונה סבירה – כיצד תייצר הכנסה לקופת העירייה? כיצד תשלים תקציב?

"כבר ברגע זה אני מוכן עם הצעות לשני אפיקי פעולה ראשונים: אתה מכיר עוד הרבה ערים שבהן אין סימון כחול-לבן לחנייה? אני אהפוך את העיר לתחום חנייה בכחול-לבן. הדבר יאפשר הכנסה עצומה מגבייה של דמי-חנייה – וגם מקנסות, אגב, כנהוג בכל עיר. אבצע חלוקה לאזורי-חנייה. כמובן שהמדובר במהלך שאינו מתייחס לתושבי העיר. התושבים יזכו בחנייה חינם, אולי באמצעות תיחום אזורי מגורים וחנייה. ההכנסה העיקרית תבוא מהשימוש של מבקרים ותושבי-חוץ בחניות בעיר – הכנסות מ'פנגו' ומיתר אמצעי הגבייה. כל הסוד הוא תכנון עתידי נכון".

ומה עוד?

"הפתרון הנוסף מונח לנו מתחת לאף, כבר 20 שנה ויותר. מכיר את אלפי הדונמים של הדיונות מהצד המערבי של העיר, לכיוון חוף הים, בכניסה לעיר מכביש 4? יבנה חולשת על יותר מ-17,000 דונם בשטח שיפוטה – 5,000 מתוכם נמצאים בדיונות. שטחי חולות אינסופיים, המון 'גבעות חלפון'. מדוע 20 שנה לא הספיקו בכדי לפתח את האזור הזה למתחם מניב הכנסה כמו מתחם 'בל"ו סנטר' ברחובות? כמו 'ביג' באשדוד? כמו איזור מב"ת של ראשון-לציון, מסביב ל'קניון הזהב'? למה תושבי יבנה מוציאים את כספם בערים אחרות? זהו איזור בתול, שניתן להפוך למוקד ארצי של בילוי ומסחר, על שטח שממילא עומד ריק, בתחום השיפוט של העיר. ראש העיר כבר הציג בעבר תכנית הזויה  להפוך את המקום לאיזור בילוי דמיוני, עם מגרש גולף, והיפודרום למירוצי סוסים ולספורט מוטורי, כאילו היינו קיסריה. ואפילו מהתכנית ההזויה הזו לא יצא כלום, רק הרוחות שממשיכות להעיף שם את החול".

מופקד על מערך שינוע רחב היקף, כולל של מערכות מסווגות. עם הצוות בעבודה. צילום ארכיון

לקראת סיום – ביצעת סקרים? יש לך מושג מה מידת התמיכה בך נכון להיום?

"אני מאלה שאינם מאמינים בסקרים. מתנהלים כעת סקרים בעיר, בחלקם מטעמו של ראש העיר. ואף אחד לא יענה תשובות כנות ואמיתיות, כי אנשים מפחדים מגוב-ארי. במערכות בחירות קודמות הוא התנהל בהפעלת טרור. כשתלינו שלטים בבתים היה בלאגן מטורף. וכך גם בסקרים. סקר שפורסם במערכת הבחירות האחרונה הקצה לי 7% מקולות הבוחרים. קיבלתי מעל 30%. אז מה יש לי להתבסס על סקרים?".

מילה לסיכום?

"אני כל מה שגוב-ארי לא. אני מקשיב, אני מעריך, אני לא צנטרליסט, אני מעוניין לשמוע את התושבים ולא רק את 'חכמי יבנה' שיושבים אל שולחן המועצה. למדתי מנסיוני העצום בניהול מערכות גדולות, וגם מהנסיון בחיים בכלל, שהאיש הפשוט יכול לתת עצה שהמהנדס הכי גדול לא יודע לתת.

לא שמעתי אף מתמודד שמברך את תושבי השכונות החדשות שבכלל הגיעו לפה, שבאו, שבחרו ביבנה – יכלו לבחור במקומות אחרים. אז אני מבקש להודות להם על האמון עד-כה – וגם את אמונם להמשך הדרך, כראש העיר, שיתווה את המשך חייהם כאן לעתיד שיוכיח להם שצדקו וקיבלו החלטה נכונה כשהגיעו דווקא לכאן.

ואני מבקש לברך בברכת חג חירות שמח וכשר את ציבור עובדי העירייה ומוסדותיה, ואת כל האנשים הנפלאים שמתגוררים כאן וחולקים עמי את הכבוד וההנאה מחיים במקום כל-כך טוב. והלוואי שהאביב שהחג מבשר, יהיה גם אביבה של העיר יבנה".