"אני אהיה ראשת העיר הראשונה של יבנה"
"כבר 15 שנים שאני פועלת ונלחמת למען תושבי ותושבות יבנה בהתנדבות מלאה. ביטלתי צווי ארנונה, חסכתי כסף לתושבים וניהלתי מאבקים ציבוריים לטובת כל התושבים. אני יודעת שאפשר, ויש לי את כל הידע והניסיון כדי להפוך את יבנה לעיר טובה יותר"
רונית ארנפרוינד, חברת מועצת עיריית יבנה ב-15 השנים האחרונות, הייתה הראשונה לפתוח, בחודש מארס, את המערכה על לשכת ראש העיר, עת שהכריזה, בכנס תומכים בביתה שבשכונה הצבאית, על התמודדותה בפעם השלישית על התפקיד
למן הרגע הראשון היה ברור שה'טיקט' עליו תרוץ, יישא בראש ובראשונה את נס הקריאה לשחרור, לכאורה, מהובלתו בת כמעט עשרים השנים של צבי גוב-ארי, ראש העיר. "הגיע זמנו של גוב-ארי לסיים, ולהפקיד את הובלת העיר בידי הנהגה חדשה ונמרצת, אשר תיקח את העיר למקום מבטחים, לקראת עתיד משגשג, תוך התחשבות בראש ובראשונה בצורכי התושבים", אמרה בנחרצות בערב ההכרזה.
"יבנה היא כיום העיר ה-44 בגודלה בישראל – ולי, כראשת עיר, לא תהיה שום שאיפה או כוונה להגדיל את העיר ולהרחיבה עד בלי די, כך שיגברו מצוקותיה ויועצמו כל בעיותיה וקשייה", אמרה, והדגישה בפני עשרות המשתתפים במפגש: "החזון שמוביל גוב-ארי, להביא את יבנה לאוכלוסייה שתמנה 95 אלף תושבים, הוא טעות. אי אפשר לבנות עוד מגדלים ביבנה. הבנייה המואצת ביבנה איננה מועילה עוד לתושביה, אלא פוגעת בהם. גידול באוכלוסייה ובהיקף הבנייה, ללא היערכות נכונה בחינוך, בתרבות, בתחבורה, בתיעוש, בקהילה, בתשתיות, בכלכלת העיר – משמעותו אחת: פגיעה באיכות החיים בעיר. צריך רק לדמיין 20,000 כלי-רכב שיתווספו לתנועה בעיר, ומבינים שצריך לבחון בדחיפות את המהלך הגדול. נכון שיבנה תצמח עוד, אבל השאלה היא עד לאן וכמה, כך שאיכות החיים של התושבים לא תפגע ושהיציאה, החזרה לעיר, והניידות בה, לא תהפוך לסיוט". (ר.א.)
מה חדש?

ארנפרוינד זוקפת לזכותה מספר הישגים עבור הציבור ביבנה, בין היתר פתיחת עסקים בשבת, הארכת יום-לימודים ומפעל ההזנה בשני בתי-ספר, טיפול בראוטרים מסכני בריאות ובמוקדי חשמל מקרינים בבתי הספר במסגרת מגמות התקשוב, הפחתת ארנונה למגורים ועסקים, שיפוץ ברחוב החבצלת, פתיחת הבריכה העירונית, לראשונה מינוי חברה במועצה הדתית כנציגה של הסיעה שלה, הפעלת הכשרה תעסוקתית בהתנדבות לאוכלוסייה בוגרת, ועוד, וכן על מאות הצעות לסדר ושאילתות שהניבו שינויים כמעט בכל מגזרי החיים של תושבי העיר.
מאבקי הכוחות וכיפופי הידיים בינה לבין גוב-ארי עשו להם שם, ופעמים רבות ההתנצחות הרהוטה והמתמטית בין השניים סיפקה את ההצגה הטובה בעיר, לפחות עבור חברי המועצה והעיתונאים שצפו בישיבות המליאה.
פחות מארבעה חודשים לפני יום הבוחר, קיימנו שיחה מלב אל לב עם רונית, שאלנו וקיבלנו תשובות נוקבות וחד-משמעיות, שלא מותירות תהיות – והגולשים מוזמנים להתרווח ולבלות זמן בהיכרות יותר מעמיקה עם העקשנית הגדולה ביותר בעיר:
רונית, את ואני מכירים מימים-ימימה, מראשון לציון. היית שם – איך לומר, בלי להישמע מתחנף – סוג של מלכה. הובלת את הנוער ועשית דברים גדולים ומשמעותיים בעירייה כבר בגיל 22. שינית תפישות מיושנות, ריעננת את חיי הצעירים ושוחרי התרבות, וסימנת להם תקווה, התווית דרך. אם היית נשארת ב'רישון', יש מצב שהיום היית שם אכן ראש העיר. איך מצאת את עצמך ביבנה?
"כפי שציינת, כבר בגיל מאוד צעיר ניהלתי מערכת גדולה מאוד של החינוך הבלתי-פורמלי, תרבות ואמנות בראשון-לציון. חנניה גיבשטיין ומאיר ניצן, ראשי העיר המיתולוגיים של ראשון, זיהו את היכולות שלי להוביל מערכות גדולות ותהליכים חדשניים, ומאוד מהר קפצתי לתפקיד עם הרבה סמכויות ואחריות. אני לא אתעסק בספקולציות. הגעתי ליבנה כשבני הבכור, יובל, היה קטן, וחשבתי שיבנה היא העיר הנכונה לגדל בה ילדים. עשרות שנים שאני גרה ביבנה – העיר שאני אוהבת, ומאמינה שאממש את החזון שלי ואתרום מיכולותיי לטובת תושבי ותושבות יבנה כשאהיה ראשת עיר".
התחלת את הקריירה כאשת-חינוך, כיצד 'התדרדרת' לפוליטיקה?
"זה עצוב שלפוליטיקה יש דימוי כל-כך נורא ושלילי. פוליטיקה זו שליחות ציבורית מהחשובות ביותר, והיא בעיניי חייבת להיות מהתפקידים הכי ישרים, עם רמת המוסר הגבוהה ביותר. כדור שני לשואה, שרוב משפחתה הושמדה, הבנתי מגיל צעיר שאין לנו ארץ אחרת, ואני מחויבת, כאזרחית מעורבת, לדאוג שהיא תמשיך להתקיים כחברה מוסרית והומנית, עם אפס סובלנות לאלימות חברתית, דיכוי וגזענות. כבר בנערותי התחלתי בפעילות חברתית: מועצת תלמידים, פרלמנט הנוער ותנועת 'הצופים', וזה היה טבעי שאמשיך לפעול בשליחות ציבורית גם בהמשך מסלול חיי. דווקא בזירה הפוליטית, שמתויגת לא פעם כ'מלוכלכת', חשוב שיהיו אנשים ישרים, עם אידיאולוגיה ברורה וחדורי-מטרה".
עד כמה את מאמינה שתוכלי אכן לנצח את הבחירות האלו? ניסית פעמיים ונכשלת. מה הרעיון, לא מרימה ידיים? מתעקשת?
"לנצח בחירות זו לא רק אמונה, זו דרך, תפישת עולם – ועבודה. כשאני מאמינה במשהו – אלך עם זה עד הסוף, אם לא אצליח מהדלת – אז מהחלון, ואם לא מהחלון – אז מהגג, או אסובב את הבית ואזיז קירות. כל מי שמכיר אותי יודע שאעשה כל שצריך, בכל דרך לגיטימית, כדי להשיג מטרות אשר בעיניי הן צודקות. כך הגעתי עד בג"צ לבטל צו ארנונה ביבנה וחסכתי כסף לתושבים, הגעתי לכנסת, לוועדת חינוך, וביטלתי גבייה לא חוקית ברישום לגני-ילדים ביבנה וחסכתי כסף להורים, וכך גם הגעתי לשר הפנים דאז, חבר הכנסת לשעבר אופיר פינס, וביטלתי את העלייה בארנונה לעסקים קטנים בעיר ב-30% – למרות שזו אושרה כבר במועצת העיר, ומנעתי התמוטטות עסקים. העליתי נושאים רבים נוספים וקידמתי מהלכים רחבי-היקף בעיר לטובת כלל תושביה. אין לי ספק שתושבי ותושבות יבנה, שיבחנו ברצינות את העשייה והיכולות שלי, יבחרו בי לראשת העיר".
למה את רוצה להיות ראש העיר?
"מאוד פשוט. כי אני יודעת שאקפיץ את יבנה למחוזות שאיש אחר לא יעשה זאת, בדרך המופלאה ביותר, לכל התושבים, בקשב, בנועם, באסרטיביות ובעוצמה. אני אוהבת את יבנה, אני מכירה אותה ואת תושביה היטב, ואני בטוחה שיבנה בראשותי תהיה עיר אחרת לחלוטין ואטרקטיבית מאין כמוה".
האירוע המכונן בחייך.
"לדעתי, אין אירוע מכונן יותר מלידה, זו הבריאה ורוח אלוהים עבורי במלוא העוצמה. פלא היקום והאושר בהתגלמותו".
מה הדבר הראשון שתעשי אם תיבחרי, ממש בשעה הראשונה בה תתיישבי על כורסת ראש העיר?
"אודה לכל מי שבחר בי ונתן בי אמון, ואדאג להודיע לכולם שאני ראשת העיר של כולם – גם למי שיצא נגדי. אכנס את כל עובדי העירייה ואומר להם שאנחנו, מהיום, עובדים ביחד למען כלל התושבים, לקידום ולשיפור פני העיר בכל התחומים".
ומה הן יתר המשימות שהכנסת לרשימת עשרת הדברים המידיים שאת מתכוונת ליישם?
"אבנה מועצת חינוך רשותית, עם טובי המומחים בתחום, בכדי להציל את מערכת החינוך ביבנה ולהצעיד אותה למקומות שהיא ראויה להיות בהם, ושכבר הייתה בהם. אדאג שבתחום החינוך יבנה תהיה נוכחת בכל הרבדים במקומות היצירתיים, האיכותיים, הערכיים והמתקדמים ביותר בפדגוגיה, בכל זרמי החינוך. אקים אגף לתרבות, אמנות, חינוך מוזיקלי, תנועה/ריקוד והעשרה בכלל – אגף שיבנה תוכניות לכל מגוון האוכלוסיות ולכל הגילאים לאורך השנה, וישתלב עם מסגרות החינוך. אקים צוות מקצועי ממיטב האנשים ביבנה ומישראל, במטרה לכונן מתחם תעשייה חכמה, שיכניס לעיר הכנסות גבוהות מתשלומי ארנונה ויסייע בפיתוח העיר. אקים מנהלה להתחדשות עירונית, שתמנף את כל נושאי 'פינוי-בינוי' ו'תמ"א 38', תלווה את תושבי השכונות הוותיקות מול היזמים להסדרים הוגנים, תכנון מאוזן מול הצורך הכלכלי והפגיעה באיכות החיים העתידית והתשתיות. עוד אפעל להקמת מנהלה לעסקים קטנים ולמסחר בעיר, שתבנה מערכת תמיכה לעסקים ותסייע במינופם כך שאיום הסגירה לא ירחף מעליהם כל העת, ולהיפך – הם יפרחו. אבצע בחינה מחודשת של צו הארנונה, בעיקר בכל הקשור לתשלומי שטחים משותפים, שאינם הוגנים בעיניי, ואקים מנהלות שכונתיות, לבחירת התושבים".

שבועיים לפני הבחירות, ואת מבינה לפי סקרים והלך הרוח שאת לא מצליחה גם הפעם? מה את עושה? פורשת מהמרוץ?
"אני אהיה ראשת העיר הראשונה של יבנה. אני מרוכזת בהתמודדות במטרה לנצח במרוץ על ראשות העיר ולזכות בהישג משמעותי בבחירות למועצת העיר. בהזדמנות זו אני קוראת לתושבים ולתושבות שמזדהים עם החזון ועם היושרה שאני מייצגת ועם הפעילות הציבורית שלי, לתמוך בי גם בהצבעה למועצת העיר – כדי שאוכל לממש את החזון שלי אני חייבת מנדטים רבים".
יום לאחר הבחירות, ואת מגלה שהצלחת להכניס רק מנדט אחד למועצה. מה את עושה? ממשיכה? פורשת?
"אני מכוונת גבוה, ובכל מקרה אמשיך לשרת את בוחריי".
בנך, יובל, הינו ממובילי החינוך הדמוקרטי בישראל. זו גאווה גדולה, ללא ספק. בעת האחרונה ישנה התארגנות הורים ביבנה, שזוכה לאהדה מצד גוב-ארי, להקמת בית-ספר דמוקרטי בעיר. אם את נבחרת – את מזרזת ומקדמת את המיזם? מה דעתך על החינוך הדמוקרטי ככלל?
"בני הוא אכן גאוותי וממשיך את הדי.אן.איי של הבית – דור שלישי לניצולי שואה. הוא מקים בו- זמנית, במספר רשויות, בתי-ספר דמוקרטיים, כשהיעד שלו הוא הקמת רשת ארצית לחינוך דמוקרטי. הפדגוגיה הדמוקרטית בעיניי חשובה היום יותר מאי-פעם, המחקרים מלמדים שהדורות הצעירים גדלים לתפישת עולם גזענית, על סף אנטי-דמוקרטית – באחוזים גדולים, שיכולים בעתיד הלא רחוק לערער את מהות החברה הדמוקרטית בארצנו. לכן יש למנף בתי-ספר דמוקרטיים, לצד החלת אלמנטים מהפדגוגיה ומהתובנות הדמוקרטיות במסגרות החינוך הנורמטיביות-ממלכתיות, וגם בחינוך הממלכתי-דתי. והשנה אכן גם עיריית רחובות הייתה פתוחה לרעיונותיו, והוא מוביל מהלך חדשני של שילוב שתי כיתות דמוקרטיות בבית-ספר ממלכתי".

בעינייך, יבנה היא עיר פלורליסטית וטולרנטית מספיק על-מנת שיחיו בה בשלום, זה לצד זה, מערכות-חיים וחינוך חילוניות, דתיות, ודמוקרטיות?
"בוודאי! לפני 30 שנים יבנה פעלה גם בשבת. אולם 'מופ"ת' היה פעיל בשישי-שבת. במבנה של מפלגת 'העבודה' היו הרקדות ביום שישי, וזה היה מעוז השכונה הוותיקה המסורתית-דתית. אני משוכנעת שיבנה יכולה להיות עיר לדוגמה בנושא יחסים בין דתיים לחילוניים. ניהול נכון של מערכת חינוך, שתשים דגש על חינוך לערכים ולסובלנות – יוביל את יבנה למקום הזה".
משפט לסיכום?
"מזה 15 שנים אני פועלת ונלחמת למען תושבי ותושבות יבנה, בהתנדבות מלאה. ביטלתי צווי ארנונה, חסכתי כסף לתושבים וניהלתי מאבקים ציבוריים לטובת כל התושבים. אני יודעת שאפשר, ויש לי את הידע, הניסיון והנמרצות, להפוך את יבנה לעיר טובה יותר עבור כולנו. להחזיר את החינוך להיות המוביל באזור ובארץ, לשמור על בינוי שפוי – שלא יגרום לעומסי תנועה מיותרים, ולייצר מקורות תעסוקה והכנסה לעיר. בואו נחולל, ביחד, את השינוי הנדרש. זה יקרה רק באמצעות שיתוף-פעולה שלנו כולנו. אני מביאה עמי ניסיון עתיר, מגוון ומשמעותי בתכנון, ניהול ופיתוח מערכות חינוך, ברשויות מקומיות ובארץ, אני מביאה ניסיון עשיר בניהול מערכות ציבוריות, הובלתי פריצות-דרך, ולא פחות חשוב: מביאה יושרה למערכת הציבורית. אשמח שתעקבו ותבדקו את פעילותי, ותחליטו להצביע לפי צו מצפונכם".
