אנחנו יצורים אינטרסנטים וכך גם הילדים שלנו

במקום לומר: "כמה פעמים ביקשתי שתסדר אחרי שאתה מסיים לשחק?", נתחיל קודם כל בשיקוף האינטרס: "אני רואה שאתה עייף עכשיו", או "אני מבינה שאתה ממש רוצה כבר לראות את התוכנית שלך". אנחנו מראים לילד שאנחנו מזהים את הרצון שלו ולא מתעלמים ממנו.

לאחר מכן נעניק גבול ברור: "בבית שלנו חשוב שהבית יהיה נעים לכולנו / חשוב לנו לשים כל דבר במקום כדי שנמצא אותו בפעם הבא / כדי שלא יאבדו חלקים / כדי שאף אחד לא יפול, סיימת לשחק, ועכשיו הזמן לסדר את הצעצועים". הגבול אינו עונש, הוא הנהגה. הוא מסביר למה עכשיו פועלים אחרת ושוב מתייחס לאינטרס הרחב וגם האישי.

צילום: אילוסטרציה

ובסוף, בחירה שמכבדת את האינטרס שלו במסגרת הכללים של הבית: "מה יעזור לך לסדר מהר כדי שתוכל לחזור לצפות בסדרה / תוכל לנוח / תוכל להמשיך בדבר הבא?" או "איך נוכל לארגן את הצעצועים כדי שמחר תוכל לשחק בהם שוב בכיף ולא ילך לאיבוד אף חלק?"

הבחירה אינה פתוחה ללא גבולות, אלא מכוונת לשיתוף פעולה שמשרת גם אותו.

ילד שמרגיש שרואים ומבינים אותו, משתף פעולה יותר. לא כי ויתרנו על סמכות, אלא כי הובלנו אותה מתוך חיבור.

המסר שעובר הוא עמוק ופשוט: אנחנו רואים אותך. אנחנו מבינים אותך. ואנחנו כאן כדי לעזור לך ללמוד לבחור נכון עבור עצמך.

שינוי שפה הוא לא טריק. הוא עמדה. הוא מעבר מתגובתיות להובלה מודעת. והוא מתחיל בצעדים קטנים ועושה קסמים, כבר עכשיו, כבר בגיל הצעיר.

ייתכן שאתם כבר משתמשים בשפה הזו. אולי רק צריך ללטש אותה, לדייק אותה, להפוך אותה לעקבית יותר. כי שהאינטרסים נפגשים, נוצר שיתוף פעולה. וכשיש שיתוף פעולה, הבית הופך למרחב בטוח, יציב ומעצים לגדול בו.

לפרטים נוספים וליצירת קשר:

תמר בר אור – תרפיסטית באומנות ומדריכת הורים בשיטת במה מעצימה

טלפון | וואטסאפ | מייל | פייסבוק | אינסטגרם