איציק אליאסי: 'נשארתי אחרון' – לזכרו של סמל צחי איטח

 

איציק אליאסי, בן 42, תושב יבנה, נשוי לאילנה ואב להראל, עידו וליאן – מנהל בבנק 'לאומי', ומושך ידו בכתיבה, כתחביב בשעות הפנאי – בעיקר למגירה, בימי הזיכרון – כותב גם ללב

 

מספר איציק הבוקר, יום הזיכרון תשע"ט, 2019: "בכל יום זיכרון אני כותב שיר. השכול הוא סביבנו, לכל אחד יש היכרות כזו או אחרת עם משפחה שספגה אבדה, ואם לרגע קט הצלחתי להגיע ללב, או לרגש בכתיבה – זו התרומה שלי לזיכרון. השנה השיר מוקדש לבן עירנו – סמל צחי איטח ז"ל. ואלו המילים שבאו מתוכי…".

 

סמל צחי איטח ז"ל

 

נשארתי אחרון

(לזכרו של סמל צחי איטח)

רק עוד רגע, עוד קצת ונגמר
נקפל את הנוף בזיכרון
נעטוף את העבר
ונצא מלבנון
בבית מחכה לנו אהבה
צלליות לא יהיו רק מטרה
הקווים של היאוש הפכו לתקווה
הגיעה העת לצאת, הגיעה השעה

לילות שכבנו
במארב ובתצפיות
שעות היינו כאן
אבל אף פעם באמת
לא רצינו להיות

ואני בחלומותיי
טיילתי בארץ רחוקה
עם מקל ביד
מכנסי חאקי, סנדלים וגופייה
ועל התרמיל הירוק בגבי
משולשים מחוברים
פסוק של יהודי
ושני פסים

רקמתי לעצמי חלומות
על חיים שאינם
חיברתי מילים למנגינה
ושרתי בלי שאף אחד שמע

ארורה את אדמה זרה
שתית בצימאון את דמינו
חיבקת אותנו ללא אהבה
ונטלת את נעורינו
נשקת לנו ארוכות עד כדי כאב
זעקתי וקולי לא נשמע
אבא, אמא אני אוהב
עמוק בתוך הנשמה

הזמן חלף, היום עבר
הגורל התלבש יפה ובא להודיע
דחף לי לכף היד פתק עם מספר
ורמז לי כי יומי הגיע
הנה באתי
זמזמתי לי פזמון
עצמתי את עיניי וחייכתי
אני נשארתי אחרון

שלום שלום!

 

"התרומה שלי לזיכרון". איציק אליאסי

 

ולמילים הרגישות הללו, הגיבה יפית איטח, אמו של צחי ז"ל: "תודה רבה איש יקר, על השיר המרגש."