איך זה שבמאה ה-21 עדיין מדברים על טיפולי המרה

טיפולי המרה הוכחו כלא יעילים

למרבה הצער, עדיין ישנם אנשים שמאמינים ביעילותם של טיפולי המרה כשהפסיכולוגיה כבר הוכיחה שכלל אין בהם צורך. הנה כמה מהסיבות העיקריות לכך:

• טיפולים כאלו מסבים נזק של ממש – אין מקום לטיפול המבוסס על ההנחה שנטייה מגדרית ו\או מינית היא מחלה או הפרעה. הטיפולים הללו נמצאו לא יעילים בשום מצב, ויתרה מכך, הם גורמים לנזק נפשי כגון חרדה, דיכאון ואובדנות. בנוסף, המטופלים מבודדים את עצמם חברתית, מוצאים קשיים ביצירת קשרים חברתיים ומיניים ועוד.

• מטפלים שאינם מן השורה – נמצא שלא פעם אותם 'מטפלים' שלקחו על עצמם את המשימה לבצע את טיפולי ההמרה לאחרים, אינם עומדים כלל באף קריטריון מקצועי, אתי או אקדמי שנקבע עבור אנשי מקצוע בעולם הטיפול הנפשי. כשאדם שאינו עבר הכשרה מסוימת עובד במקצוע שכזה, ישנו סיכוי רב יותר שיסב נזק ממשי למטופלים. זוהי עבירה של ממש על כל חוקי האתיקה בתחום הטיפול הנפשי!.

• טיפולים בקטינים – קשה להאמין בתחילה, אך ישנם לא מעט קטינים שנשלחים לטיפולים הללו. אין די מחקר שנערך בקטינים, אך מהמעט שנעשה נמצא כי לא רק שהדבר לא יעזור לשינוי הנטייה המינית של הקטינים בעתיד, אלא תביא לנזקים נפשיים אדירים בהווה וכמובן שגם בעתיד. בנוסף, ישנו חשש שהקטינים הללו מגיעים לטיפולים שלא מרצונם החופשי, מה שעלול להוביל לנזק רב אפילו יותר.

• סתירה מול חוק זכויות החולה – טיפולי המרה סותרים בכל דרך את חוק זכויות החולה משנת 1996 לקבלת טיפול רפואי הולם כזכות בסיסית. בשנת 2009 גיבשה הלשכה לאתיקה עמדה על פיה 'רופא יפעל למניעת טיפולים שאינם טיפולים רפואיים מקובלים שמקורם באמונה, אם יש בטיפולים אלו כדי לסכן את המטופל עצמו'.

ובשורה התחתונה, למה זה כל כך משנה?

השאלה הגדולה ביותר בנוגע אל טיפולי המרה היא למה בעצם לאחרים כל כך אכפת? כל עוד אנשים אינם פוגעים באחרים, נהנים מחייהם ובסך הכל מבקשים להגשים את עצמם כפי שהם מרגישים וכפי שנולדו, מדוע שיהיה זה משנה לאחרים? אולי בסופו של דבר, אלו שצריכים לעשות בדק בית, הם דווקא אלו ששפטים מהצד ללא כל סיבה נראית לעין.