אטיאס מרדכי: סיפור אישי ואנושי
מאת: אתי אדרי
אתמול, בשעה 2:00 לפנות בוקר, אטיאס מרדכי ז"ל, נשם את נשימתו האחרונה, החזיר את נשמתו לבורא והשאיר אותנו המומים ולא מוכנים לפרידה
מרדכי, איש יקר ואהוב, תושב יבנה בלב ובנשמה מזה 30 שנה. היה מוכר כאיש צנוע, ישר דרך, מוקפד באופיו ובהופעתו, איש ארץ ישראל ותורת ישראל, שחינך את שלושת ילדיו ללמידה לשאיפה למצוינות ולדרך ארץ.
מה חדש?

אטיאס מרדכי ז"ל
והפירות לא אחרו לבוא, הבכור – עו"ד ותיק, הבת השנייה – בתפקיד בכיר ומשמעותי בתחום המחשב, והצעיר – רב, מורה ומחנך דורות של תלמידים. הוא התעניין כדרך טבע גם בלימודי נכדיו והישגיהם ותמיד עודד אותם להצליח.
מרדכי ז"ל היה איש עבודה ותורה.
הוא גדל בביתנו, ביבנה, שהיה בית אחיו הגדול, ובו חיו גם הוריו, ולנו שימש כאח בכור. לאחר שירותו הצבאי עבד בצי הסוחר וראה עולם במסגרת עבודתו, אולם הוא לא שקט על שמריו, הוא היה אוטודידקט ולמד דברים רבים בעצמו, בתחומים שונים, ומכאן הגיע לעבודה במשרד העבודה והרווחה. מהר מאוד טיפס בסולם הדרגות והיה לאיש הרכש שעל-פיו יישק דבר. במשרה זו החזיק כ-25 שנים, עד לפרישתו לגמלאות, ומיד עם פרישתו – החל ללמוד הדרכת טיולים בארץ ובחו"ל.
מרדכי היה איש משפחה במלוא מובן המילה, הן למשפחה הגרעינית והן למשפחה המורחבת.

עם רעייתו חנה תבדל"א
היה מעורה בכל מה שקורה במדינה. הוא האמין ודגל בצדק בכלל ובצדק חברתי בפרט.
תמיד אפשר היה לדבר אתו ולדון בענייני דיומא, לקבל עצה או תובנה, ובוודאי שהוא יחסר לנו מאוד.
דמותו וזכרו ילוו אותנו לעד. "חבל על דאבדין ולא משתכחין".
אוהבים, מעריכים ומוקירים את זכרך. המשפחה האוהבת.