אות המערכה ללחימה בלבנון הוענק למשפחתו של סמל צחי איטח ז"ל

אות המערכה, שחלוקתו תימשך בשבועות הקרובים, יוענק כהוקרה לחיילים ולמפקדים, לעובדי צה"ל ולאנשי צד"ל ששירתו בתקופה שבין ה-30 בספטמבר 1982, ועד ה-24 במאי 2000, ביחידות שפעלו בגזרת לבנון או פעלו לתמיכה במאמץ הלחימה באופן ישיר.

האות הוענק למשפחתו של סמל צחי איטח ז"ל, מיבנה, החלל האחרון על אדמת רצועת הביטחון, שנהרג זמן קצר לפני היציאה מרצועת הביטחון. איטח ז״ל לחם בפלוגת ההנדסה של חטיבת 'גבעתי' ונהרג מפגיעת טיל נגד טנקים בעמדה בה שהה.

מדברי שר הביטחון, בני גנץ: "אין גאה ממני לקדם את יוזמת הלוחמים להכרה בה ביחד עם הרמטכ"ל כוכבי ומפקדי שאול מופז. כולנו פותחים היום את השער שסגרתי אני – לזיכרונות, להוקרה, להגלדת הפצעים ולחיבוק של לוחמים. ואת אות המערכה אני מקדיש לפני הכל וקודם כל לנופלים שנלחמו, למשפחותיהם, ולפצועים שחלקם עודם נלחמים באותו הקושי. ישראל תמיד תהיה נכונה להילחם כדי להגן על אזרחיה, ותמיד תפעל בכל האמצעים שלרשותה, כדי להשיב את בניה הביתה- בלבנון, בעזה ובכל מקום. לבנון צריכה לדעת, שמה שחוותה עזה לפני מספר שבועות, הוא רק קצה הקרחון. אפשר לשים סוף ללחימה של עשורים שמעולם לא נפסקה, אם רק תהיה בלבנון הנהגה הרוצה בכך. אפשר להביא לשיתוף פעולה כלכלי, ליחסי שכנות בין העמים, ואפילו לשלום."

מדברי ראש המטה הכללי, רב-אלוף אביב כוכבי: "עשרות אלפי החיילים והמפקדים ששירתו באזור הביטחון שירתו מתוך הזדהות, מסירות, מקצועיות ואומץ, ועבורם הענקת האות היא בבחינת סגירת מעגל. הם לא ביקשו דבר ולא שירתו עבור סמל, אבל מעגל לבנון, עמוק בפנים נותר פתוח. המשימה באותם ימים הייתה ברורה להם, כזו שעבורה ביום ההשבעה קראו 'אני נשבע'. הענקת האות הערב היא חובה לאומית ומוסרית לכל המשרתים באזור הביטחון. אות המערכה אמנם ניתן לאנשים וליחידות, אך הוא בראש ובראשונה מעיד על המדינה שמעניקה אותו, מדינה שמסמנת שערך הביטחון, הנכונות להסתכן, ההקרבה האישית והתרומה לכלל, הם ערכיה, והם שיהיו לה ולחברה כולה לאות לאומי״.

סמל צחי איטה ז"ל, לוחם גבעתי היה, כאמור, החלל האחרון שנפל בלבנון. צחי ז"ל שירת בפלוגת החבלה וההנדסה של גבעתי, היחידה אותה הקים אביו, אל"מ במיל אריה איטח.

אריה ורעייתו יפית, שהגיעו לקבל את האות בשם בנם האהוב, לא יכלו להסתיר את הרגשות העזים: "אנחנו מאוד נרגשים", מספר אריה, "לפני 20 שנה צחי נהרג על הבופור, לפניו נהרגו הרבה מאוד חיילים ואף אחד לא הכיר במערכה הזאת. היום, הרבה משפחות שכולות ולוחמים שנותרו נכים מהמערכה הקשה הזאת, זוכים, סוף כל סוף, לאות הראוי להם ולכל מי שלחם שם לצדם."

צילומים: דו"צ