אורות: פרויקט מוזיקלי הפורט על נימי הרגש

נדב ביטון, בן 53, נשוי, מעבד ומפיק מוזיקלי, נולד בבאר-שבע ומתגורר כבר שנים ביבנה. 'סיפור האהבה' שלו עם המוזיקה התחיל כשהתאהב בילדה בבית-ספר בבאר שבע, שלמדה פסנתר, וזו הייתה הדרך היחידה להתקרב אליה. "ביקשתי מההורים שלי שיקנו לי פסנתר, ואימא שלי לא הסכימה," הוא נזכר "ואז אבא שלי בא אליי ואמר לי 'אני אקנה לך, אל תדאג'. יום אחד הגיע מנוף עם פסנתר הביתה. זה היה רגע מאושר כל-כך. למדתי מוזיקה אצל המורה האגדי, פנחס אופק ז"ל, של תיכון מקיף א', שהעביר לי את האהבה שלו למוזיקה, ושם אותי כפסנתרן ומנהל מוזיקלי של המקהלה, של מחזות הזמר וטקסי בית הספר. גם למדתי שבע שנים פסנתר בקונסבטוריון, זו באר שבע בשבילי, הילדות והמוזיקה".

כשנדב התבגר, החל לנגן בלהקה, ויחד הם הופיעו בפאבים אלמותיים כמו 'הסמטה', 'פאנץ' ליין' ובכל פאב מוכר בעיר. "הסולן נתן זווילי, באר-שבעי במקור, ואני, כתבתנו והלחנו את שירים" נזכר נדב "ניגן איתנו דרור חליבה, גיטריסט מדהים, באר-שבעי גם כן (שהיום הוא לוקח חלק כגיטריסט בשירים של אורות). והלהקה הייתה ממש על דרך המלך, רצו להחתים אותנו בחברת תקליטים גדולה, ואז זה התפוצץ, ולא נשאר לי כלום ביד. כך פניתי להפקה ועיבוד מוזיקלי, כי זה מה שידעתי לעשות. השיר היחיד מהלהקה שיכולתי להשתמש בו, כי הכתיבה והלחן היו שלי, הוא 'ואז תבואי', השיר שנתתי להראל מויאל, ושעד היום מלווה זוגות בחופה".

נדב, הקלטת עם עמיר בניון, איך זה הרגיש?

"תוך זמן קצר בדרכי כמעבד מוזיקלי, אבא שלי הכיר לי את עמיר בניון, שרצה רק להקליט שני שירים ולחזור לעבודות הטיח עם אבא שלו. והשאר כבר היסטוריה. לי זו הייתה פריצת-דרך, כמעבד, עם עמיר בניון, והעבודה התחילה לרוץ. עבדתי עם כל האמנים הגדולים: שלומי שבת, עומר אדם, נסרין, מרגול, אילנית, שיר לוי, משה פרץ, ליאור נרקיס, ריק סיני, שיר ביטון, ישי לוי, יסמין לוי. וישי ריבו, כמובן. עם עמיר, לפני הקורונה, הוצאתי שניים שלושה שירים. הקשר תמיד שם".

ואיך הגבת כאשר שלי פנתה אליך?

"ברגע ששלי שלחה אליי את הטקסטים, הניצוץ של הרצון להלחין חזר אליי. מהרגע שהולחן השיר הראשון – לא הפסקנו לעבוד. כמובן שאם היא לא הייתה פונה אליי בזמן הקורונה – היה קשה יותר למצוא זמן, כי הופעתי לפחות שלוש פעמים בשבוע, חזרות וכו', אבל רצה השם וזה קרה בתזמון שאיפשר את זה, וזה אושר גדול ליצור שוב שירים שלי, מזה התחלתי, וזו אהבה גדולה שלי."

שלי מזרחי, בת 41, נולדה בפתח תקווה ומתעסקת היום אך ורק במוזיקה שלה. היא בכלל למדה חמש שנים פסיכותרפיה גופנית ב'רידמן', הייתה עצמאית ועבדה מהבית באינטרנט, לפני שהתחילה להתעסק רק במוזיקה שלה ועם נדב: "מעולם לא ממש מצאתי את עצמי בשום עבודה או עיסוק בצורה מוחלטת ושלמה, עד שהתחלתי לגעת במהות שלי כאמן. תמיד אהבתי מוזיקה. החלום הכי גדול שלי היה לא להיות עם פחד במה, ולרקוד את נפשי. אני כותבת מגיל 14, זה לא משהו שתכננתי או רציתי לעשות, זה פשוט קרה, לילה אחד, כשכתבתי ביומן כמתבגרת, ופתאום נכתבו שורות בצורה שאני לא רגילה, קצרות, מתחרזות, כמעט מתנגנות.. והבנתי שזה שיר. ואז זה קרה שוב ושוב. מאז ועד היום כתבתי 800 שירים. כשבתוך ה-25 שנים האלה היו עשר שנים של מחסום כתיבה. המחסום, אגב, נפרץ כשנדב התחבר לטקסטים שלי".

שלי, איך נולד הרעיון? איך התחברתם לפרויקט המשותף הזה?

"היה לי את מספר הטלפון שלו, כי היכרתי אותו 12 שנים קודם לכן, כשעזרתי לחבר באיזשהו פרויקט מוזיקלי שהוא עשה אצל נדב, ופתאום ישר נדב קפץ לי לראש. להפתעתי, הטלפון היה עדיין בזיכרון. אמרתי 'זהו, זה הניסיון האחרון שלי, או שזה קורה או שאני משחררת'. ידעתי שהכתיבה שלי מורכבת ולא פשוטה, לא תבניתית, לא קלה בקיצור. אבל רציתי מישהו חיצוני, אובייקטיבי, שיגיד לי מה הוא חושב ואם יש סיכוי להלחין את הדבר הזה, או לוותר. הרי הוא מכיר מלחינים – שווה ניסיון."

"שני השירים שכתבתי הם שירים שנכתבו בתל אביב, בגיל 25 פחות או יותר. הם נכתבו ממקום מאוד כואב, הגיעו  ממקום של בדידות של רווקות, על אף שזה גיל לא מאוחר, עדיין, הפחד שלעולם לא אוהב קינן בי, כי זה משהו שלא קרה לי כמעט עד גיל 30 והשאיר אותי במקום לא פשוט. הייתי מלאה במחסומים רגשיים מכל מיני חוויות שבעצם הם, בסופו של דבר, מה שהוביל אותי לכתוב את אותם השירים".

ואיך הגיב נדב לבקשתך?

"זכרתי את נדב כאיש חם מקבל, איש טוב, ואז באמת שלחתי לו והוא מאוד התרגש מהכתיבה שלי. הוא אמר לי שהיא מאוד אינטליגנטית ואיכותית, ושהוא ישלח למלחינים שהוא עובד איתם. ואז שאלתי אותו איזה שיר הוא הכי אהב והוא אמר לי 'את כינור', שיר שאני אישית מאוד אוהבת, והרגשתי שהוא הולך להגיד את זה. למחרת אמרתי לו 'בטח שלחת את כינור' והוא אמר 'את כינור אני אלחין'. לקח חודשיים עד שהלחין את השיר. כשכבר אמרתי לו שילחין או שישחרר לי אותו, כי בינתיים הלחינו לי חמישה שירים אחרים, ואז הוא שלח לי אותו מולחן. סקיצה שהוא שר."

מצא חן בעינייך?

"התיישבתי על הספה, לא האמנתי למה שאני שומעת. פה נוצר החיבור, גם להלחנה הבלתי רגילה של נדב וגם לאופן שהוא מגיש את השיר. לא ראיתי מישהו, או מישהי לצורך העניין, שיכול לתת ביטוי טוב יותר למה שאני הרגשתי כשכתבתי את השיר הזה. זה היה כאילו הוא ישב לידי כשכתבתי, וכך זה התנגן. אמרתי לו שאני חושבת שאין תחליף לקול שלו ששר את השיר. וכך התחילה דרכנו. זו נקודת החיבור שלנו".

איך האינטראקציה ביניכם?

"אנחנו מתווכחים לפעמים, אבל זה רק בגלל שאני טיפוס מעשי, פרקטי ואימפולסיבי, והוא, כמו שהוא, אמן – מה שאומר, לרוב, בדיוק ההיפך".

צילומים: רן לוי
 

הגעתם למדיות התקשורתיות? רדיו וכו'?

"להיכנס לתחנות רדיו זה לא דבר פשוט – צריך לעבוד, לעשות מחקר, לא להפסיק לחפש וליצור קשר עם אנשים שיכולים להשמיע או לתת ביקורת, זה לא פשוט לגרום לאנשים להקשיב, כולם עסוקים, לכולם יש את הקלפים המנצחים המוכרים ביד. את צריכה להיות קוסם כדי להצליח להתבלט. וזה קורה, לאט לאט, אבל זה קורה, זו דרך, זה לא קורה ביום".

יש לכם סגנון מוזיקלי מסוים?

"הסגנונות שלנו מגוונים ורבים. הסינגלים שיצאו הם סגנון רוק, רוק ישראלי ורוק בנגיעות אלקטרוניות. מה שנדב מבצע הם שירי הליבה שלי ולרוב הם רוק".

איך מגיבים המאזינים?

"התגובות שאנחנו מקבלים על השירים הן נפלאות ומרגשות. אנשים מאוד מעריכים את העומק ואת חוסר הצנזורה של הכאב, את זה שאנחנו לא מנסים לייפות או לרכך שום דבר. נראה שזה מדבר לאנשים. מעריכים את העבודה המקצועית שנעשית, מרמת הטקסט ועד המוצר המוגמר, וזה מדבר לאנשים. הושמענו בגלי צה"ל וגם ב'כאן גימל'. שודרנו בערוץ ערוץ 24 ובערוץ מוזיקה איי.אל, קיבלנו ביקורות יפייפיות באתר 'בכיוון הרוח'. גם הושמענו בתחנות רדיו נוספות, כמו: רדיו הקצה, רדיו זה רוק, רדיו סול ועוד הרבה".

מתכוננים להופיע על הבמות?

"אנחנו מחכים לרגע שנוציא מספיק שירים החוצה – כדי שנוכל גם להופיע."

סינגל ראשון יצא בדצמבר 2021 – עזר כנגדי

'עזר כנגדי' מגיש טקסט נוגע וחשוף, החושף שיח פנימי כואב של האישה הבוגרת עם הילדה שנשארה שם בפנים, בתוך הגוף והלב. ספק נעלמת, ספק עזובה… ועם אלוהים, ומה תפקידו בכל זה.
 

סינגל שני, בביצועו של נדב ביטון, יצא באפריל 2022 – לחן דק

שיר רוק ישראלי ייחודי עם נגיעות אלקטרוניות מופלאות, שייקח אתכם למסע אל הנפש. "לחן דק" מביא אליכם טקסט כואב ומרגש, יחד עם שאלות נוקבות ותהיות על דרכו של עולם ודרכה של אהבה, באמצעות מסע חיים של אישה, ומתוך זעקה לאלוהים. שלי מזרחי כותבת בין היתר על אהוב ששובר את ליבה ויודעת, שאין כזה באמת, הוא נטול פנים ושם. השבר אמנם קיים, האהוב לעומתו, הוא חיפוש נצחי.

סינגל שלישי יצא ביוני 2022 – בביצועה של מבצעת הפרויקט: לינור עין גדי – נשיקות קטנות

בסינגל שלישי 'נשיקות קטנות' לראשונה מארחים מבצעת בפרויקט. המבצעת – לינור עין גדי.
שיר זה אולי יתחיל להסביר מדוע בחרו אורות לקרוא לעשייה שלהם פרויקט מוזיקלי ולא אלבום בלבד. אחרי שני סינגלים עם טקסטים נוקבים שמציפים שיח עם הילדה הפנימית אותם נדב ביטון מבצע, הסינגל הבא חושף צד נוסף, רך יותר, הן טקסטואלית והן מבחינת הלחן וההפקה. הפרויקט מתחיל להציג גוונים שונים של טקסט, לחן, סגנונות מוזיקליים ומבצעים.

השיר 'נשיקות קטנות' הוא שיר אהבה קסום ומופלא, רך וענוג, שמתנגן בסגנון בלדת פופ קלאסי. השיר מציף את חלומה של כל אישה לאהבה שלמה ומושלמת, מעניקת בטחון, גלויה לכל, ואף מציף את התמימות של האישה שעדיין חולמת כילדה, ונראה שמאמינה שלו רק כך יהיה, החיים יצבעו בוורוד, והיא תתעורר לנצח של אהבה. 'נשיקות קטנות' לוקח למסע החלומי הזה, סוחף אל הרגע הזה, בו התמימות (או האהבה) מנצחת הכל.
 

הסינגלים שודרו בערוצי המוזיקה: ערוץ 24, מוזיקה איי.אל וערוץ 98. הושמעו בגל"צ ובכאן גימל, ברדיו הקצה וברדיו זה רוק ועוד רבים. 'עזר כנגדי' ו'לחן דק' נמצאים בשירונט ובספרייה הלאומית, וצפוי שבקרוב גם 'נשיקות קטנות'.

מה מחכה לנו בשיר הבא:

השיר הבא הולך להפתיע מאוד, צ'יל אאוט אלקטרוני משובח, וכמובן, שהטקס עדיין נוגע ולא מתפשר.

הפרויקט נוגע בהמון סגנונות מוזיקליים וגם טקסטואליים. שלי ונדב יביאו בלוז, אתני, אלקטרוני, רוק ופופ ועוד. הכתיבה היא כתיבה מלפני 20 שנה ועד היום. יש להם כ-100 לחנים שהלחינו בתקופת הקורונה הראשונית, כשנה וחצי "בגלל העומס עצרנו," הם מספרים "יש לנו יותר מדי. ואנחנו עובדים על מה שהלחנו. לאט לאט… אלבום אלבום…"

מן הביקורות:

נעם ניישול מתוך 'בכיוון הרוח' (במה מקוונת – תרבות, ספרות, הגות, חברה): "אורות משחררים שיר שלישי, זה יום חג עבורי, ספציפית השיר הזה גם יצא ביום ההולדת שלי. אולי באמת מצאתי לי "קראש" להתאהב בו, הרכב שכל מה שהוא עושה זה זהב טהור. הכל כאן כנה וישר, אגרוף לבטן. הטקסט הזה הוא מסוג החד פעמי, כזה שיודע לדייק. מגמד את כל "המסביב" לרגע אחד קטן ואינטימי בין שני בני זוג. אני חושב שהמסר שלו הוא שאהבה לא צריכה פאר והדר, היא מתומצתת לרגעים קטנים, קצת אפורים ובהם היא צריכה לזרוח."

לירן אליהו, בכיוון הרוח: "לחן דק/אורות – האינסטינקט הראשוני היה להגיד שעל זה אני לא כותב, לא כי הייתי רחוק מהשיר, אלא להפך, כי הרגשתי קרבה עצומה, כאילו ישבתי מול האנשים היקרים והמוכשרים מאחורי פרויקט "אורות", סיפרתי להם את הסיפור האישי שלי ושימשתי השראה לטקסט המאוד כנה ואמיץ הזה, שחושף כל פצע וסוד, בלי להסתיר כלום, בלי רמיזה, בלי מטאפורה. ישר לאוזניים. אין לך מקום להתחבא כשאתה מקשיב לשיר הזה.

זה שיר שכולו זעקה לעזרה, למישהו שיבוא בחצות הלילה ויגיד שהכל יהיה בסדר, שסימני השאלה יהפכו לסימני קריאה, שהשברים של הלב יתאחו ושהשנה הבאה תהיה טובה יותר, ככה כל שנה, והשנים חולפות, ואין קול ואין עונה ואין נחמה.

זה שיר שחושף באומץ חוויה של עצב וקושי, ואם חשבתם שאולי תמצאו מקום להימלט לפחות בלחן ובהפקה, "אורות" לא עושים לכם הנחות גם שם. המוסיקה מאוד אפילה, עבודת הגיטרות המרשימה הולמת ומתאימה בצורה מדויקת למילים, והנגיעות האלקטרוניות מצמררות.

לחן דק הוא לא שיר פשוט או כזה שעושה הנחות. הוא שיר מאוד מאוד תובעני. יפהפה ועדין ובו זמנית קורע את הלב. "אורות" לא באים לעשות לכם נעים בגב או להבטיח סוף טוב. במקום זה, הם מציעים לכם מקום שבו תוכלו להניח רגע את הנשק, להפסיק לשקר ולהעמיד פנים ולהיות כל הזמן דרוכים אלא לשבת ולבכות – על עצמכם, על הקרובים לכם, על העולם כולו."

אורות בפייסבוק 
אורות באינסטגרם 
ערוץ אורות ביוטיוב 
ערוץ אורות באפל מיוזיק 
ערוץ אורות בספוטיפיי