אוניתא: ’’אין שני לתקשורת נכונה’’
21.07.2022 | 10:23
הם יחד בפרק ב' כבר שבע שנים, אוהבים מאוד.
לפני כחודשיים, בפרץ של עצבים, הוא הודיע לה שתיקח את הדברים שלה ותעוף מהבית שלו
היא בכתה, התחננה: "דבר איתי. סלח לי. תגיד לי מה לעשות". הוא חסם אותה מכל ערוץ אפשרי.
אחרי חודש של בכי והסתגרות, היא החליטה שדי. היא חייבת להבין שזה נגמר ואין לה הפריבילגיה להיכנס לדיכאון ולא לתפקד. וגם שהיא רוצה לחיות. רוצה לאהוב. להיות נאהבת. היא קיבלה החלטה, וחזרה לחיים. יצאה עם חברות, הכירה חברים חדשים והחלה ליהנות מהחיים מחדש.
ואז… כשבילתה בחופשה עם חברותיה, הגיעו הטלפונים. רצף של טלפונים. ממנו. כשהחליטה לענות, הודיע לה שהוא מצטער. שטעה. שהוא מבין איזה עוול גרם לה. רוצה לפגוש בה ולהתנצל.
למרות סירובה, הוא הגיע למלון בו שהתה, וביקש שתקדיש לו שעה.
מה חדש?
היא הקשיבה. הוא התחנן: 'בואי נתקן. בואי ננסה מחדש. והפעם, עם עזרה מקצועית. אם זה לא יעבוד – אז זהו. נסיים את זה יפה'. היא התרצתה. בכל זאת, הייתה פה אהבה גדולה.
ביקשתי להבין מה הביא אותו להיפרד ממנה: "נפגעתי", הוא אמר. "היא פגעה בי."
איך בדיוק? מה פגע בך?
"היא אמרה שאני לא סופר אותה. שאני מזלזל בה. אני מזלזל בה?! אני לא סופר אותה?! את יודעת מה אני עושה למענה?"
כשהיא שיתפה אותך ברגשות שלה, על מי היא דיברה?
"עליה."
נכון. איך זה להרגיש שלא סופרים אותך?
"זה נורא!"
מה היא אומרת לך בעצם?
"שכואב לה. שלא נעים לה."
ואתה נעלב. במי היית עסוק כשנעלבת?
"בי. חשבתי עליי… וואו. נכון! לא ראיתי את זה ככה. אלוהים, מה עשיתי?!"
לשתף ברגשות – לא קל לנו. להקשיב לרגשותיהם – ממש לא פשוט. אבל כל-כך הרבה עוגמת-נפש אפשר לחסוך כשמבינים שאין דרך אחרת. כן, זה יכול להיות קשה בהתחלה. אחר-כך זו דרך חיים, והשכר – של תקשורת נכונה, הבנה ופתרונות יחד – אין שני לו!