אווירת סוף עונה
19.03.2023 | 09:01
מכבי יבנה רואה כבר את הסוף ומשחקת משוחרר, הפספוס של הקהל והפספוס הכי גדול על כר הדשא. 3 נקודות צדדיות על ההפסד לכפר שלם:
1. המחמאות לא שוות נקודות
מכבי יבנה הציגה משחק משוחרר והייתה לא רעה בכלל מול כפר שלם, בעיקר במחצית הראשונה. המחצית השנייה כבר האורחים הבינו שהם חייבים את הנקודות על מנת להיות עדיין בתמונת העלייה, כבשו שער אחד והשיגו את המטרה.
יבנה הפסידה משחק נוסף במאני טיים ולפי התגובות והתחושות נדמה היה שהיא ניצחה 4-1. פרגונים, מחמאות ועקיצה לכפר שגנבה גול. אז לא, יבנה שוב נכשלה. ובענק.
מה חדש?
הכישלון הגדול של העונה הזאת רשום על כל אחד ואחד מאנשי המועדון ואין להסתתר מכך. פלייאוף למי ששואל, הוקם כדי למנוע מכירות משחקים בשלב מוקדם של העונה ולא שום סיבה אחרת.
2. הקהל
מקום 3 נגד מקום 2 אמור היה להביא איתו אצטדיון מלא. אבל יבנה שוב קיבלה את ההחלטה הגרועה ביותר שהייתה מונחת עבורה ושיחקה ביום חמישי בערב.
400 צופים הגיעו לתמוך בקבוצה למרות התוצאות הנוראיות שלה בתקופה האחרונה. ביבנה יש קהל מאמין ואת זה אי אפשר לקחת מאף אחד ועבורו צריך לשחק.
הקהל הזה מתאכזב כל פעם מחדש, שנה אחר שנה ושוב חוזר למגרשים. השנה היה נדמה כי מגיע גם קהל חדש, אבל לעשות את המשחקים בשעות נוראיות זה רק לקחת אותו אחורה.
בואו נקווה שהעונה הבאה תיראה יותר טוב ותהיה יותר מחושבת מבחינת הכל, כולל הכל. בלי קהל מקומי – אין סיבה להוציא מיליונים מכספי ציבור.
3. אוהד אדלשטיין
מכבי יבנה החתימה את אוהד אדלשטיין כדי שישחק כמו ששיחק מול הכפר. לא זכור לי שחקן בליגה הזאת עם כמות קרוסים כמו שלו במשחק אחד.
אוהד הכניס לפחות 6-7 כדורים לתוך הרחבה, אף אחד מהם לא הגיע לידי שער. לא באשמתו. אלא סגנון משחק, חלוצים וכיוצא בזה.
אחרי העונה הזאת אוהד, שהיה אחד מטופ 5 שחקנים בליגה, יצטרך ללכת לפסיכולוג כדי להתמודד עם הפוסט טראומה שתהיה לו מהזכרונות בעמדת המגן או ההמתנה על הספסל.