אהבה קולומביאנית: יישאר ביבנה בזכות התינוק

מסתנן ניגרי, שחי ביבנה, עם קולומביאנית ובנם הפעוט, לא יגורש מהארץ

כך קבע לאחרונה בית-המשפט המחוזי בתל-אביב (בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים).

הניגרי נכנס לישראל ללא אישור, בשנת 2010. הוא הכיר את הקולומביאנית לפני כשנה, השניים הפכו לבני-זוג ועברו להתגורר ביבנה. ב-1 ביוני השנה נעצר הניגרי על-ידי פקחים של 'רשות ההגירה והאוכלוסין' ונלקח למתקן 'סהרונים' לפני גירושו מהארץ.

במקביל, בת-זוגו ילדה את בנם המשותף לפני חודש בתאריך ה-8 באוגוסט. יצוין כי הקולומביאנית קיבלה מעמד 'ארעי' בישראל מכוח היותה אחותו של קטין שהיה זכאי למעמד זה. הניגרי הגיש ערר נגד ההחלטה לגרשו, אולם הערר נדחה. 

        
זמן קצר לפני גירושו למדינת המוצא, הוא ובת-זוגו הגישו בקשה למתן צו ביניים בכדי לנסות ולמנוע את רוע הגזירה. על-פי החלטת רשות ההגירה, מעמדו של התינוק יהיה כשל אמו – מעמד של תושב ארעי, אולם ברשות הדגישו כי ילד אינו אמור להסדיר את מעמדו של ההורה.

אנשי רשות ההגירה טענו, בדיון, כי הניגרי נקט באלימות במהלך מעצרו ואף ניסה להימלט. נערך לו שימוע ולאחר-מכן הוצאו נגדו צווי הרחקה ומשמורת, והוא נתון היום במשמורת במתקן סהרונים לאחר שלא שיתף פעולה עם הליכי ההרחקה שלו מישראל, ולאחר שבית-הדין למשמורת לא מצא לנכון לשחרר אותו.

במהלך הדיון ציינו בני-הזוג כי הגישו בקשה לוועדה הבינמשרדית בכדי לתת לניגרי מעמד במדינה, בקשה שעדיין לא נדונה. לדבריהם, הם לא הגישו בקשה שכזו קודם לכן בשל ייעוץ משפטי שגוי שניתן להם.

הניגרי הגיש בקשת מקלט, שנדחתה עוד בשנת 2011, ולאחר-מכן הגיש בקשה נוספת לקבלת מעמד מטעמים רפואיים, שנדחתה אף היא. למרות זאת, הוא לא עזב את ישראל.

בני-הזוג טענו כי ניתוק קטין מהוריו מנוגד להלכה, בדבר טובת הילד, וכי קטין זכאי לגדול לצד אביו הביולוגי. טובת הילד צריכה להיות השיקול הראשון במעלה. לגישת המבקשים, להם עצמם יש זכות לחיי משפחה המוכרת על-ידי המשפט הבינלאומי. הרחקת המבקש מישראל תפגע בזכות זו פגיעה אנושה.

בני-הזוג הצהירו בפני בית-המשפט כי הם מנהלים מערכת יחסים כנה ואוהבת וכי אם תידחה הבקשה, הם ייאלצו להיפרד, תוך פגיעה בשניהם, ובבנם, שאביו לא יהיה נוכח בחייו, לא יוכל להכיר אותו ולא יוכל לתמוך באם. מנגד, לא ייגרם נזק לאינטרס הציבורי אם הניגרי יישאר בארץ עד שעניינו ייבחן, ואם הוא ישוחרר ממשמורת הוא יוכל לתמוך באם, כלכלית ורגשית.

אנשי רשות ההגירה טענו כי הניגרי לא פועל בתום לב, לאור העובדה שהוא התבקש, מספר פעמים לאורך השנים, לצאת מישראל, ולא עשה כן, תוך עשיית דין לעצמו. מעבר לכך הוא אף נקט באלימות כלפי פקידי ההגירה כאשר הוא נעצר.

השופטת, רות רונן, החליטה לייחס משקל רב לרך הנולד, בהחלטתה: "יש להביא בחשבון כי המצב העובדתי השתנה מאז שניתנה החלטתו של בית-הדין. בנם המשותף של המבקשים – שבמועד מתן ההחלטה הייתה לידתו צפויה, נולד ובא אל העולם. משעה שהוא נולד, יש להביא בחשבון גם את זכויותיו – מה שלא ניתן היה לעשות בטרם לידתו. נקודת המבט של הבן הקטין, היא נקודת מבט שטרם נשקלה לגופה – לא על-ידי הוועדה הבינמשרדית, ולא על-ידי ערכאה שיפוטית כזאת או אחרת."

עוד הוסיפה השופטת: "בניגוד לבני-זוג, לגביהם ניתן לומר כי הם זכאים לממש את זכותם לזוגיות גם מחוץ למדינת ישראל, במקרה כמו המקרה דנן, בו בת-הזוג היא במעמד של תושבת ארעי ובן-הזוג הוא חסר זכויות – אמירה דומה לגבי הקטין היא כמובן הרבה יותר בעייתית. הקטין אינו מחליט מהו המקום בו הוא מבקש לגור. הקטין שוהה כיום עם אמו. האם עשויה להחליט כי היא מבקשת כי מרכז חייה יישאר בישראל – היא זכאית להחליט כך, בהיותה תושבת ארעי בארץ. יחד עם זאת, זכותו של הקטין, כי אביו יגדל אותו ויגור באותה מדינה בה הוא חי, היא חלק מזכותו של הקטין לחיי משפחה. לכן, הרחקתו של המבקש, האב, מישראל, עתידה ככל הנראה לפגוע בזכותו של הקטין לחיי משפחה."

השופטת החליטה לקבל את הבקשה בחלקה ולהורות על עיכוב גירושו של הניגרי עד למתן החלטה בערר שהגיש לוועדה הבינמשרדית במשרד הפנים: "מובן כי הרחקתו של האב תכביד מאוד על האם והתינוק, הן מבחינת היכולת שלו לשתף פעולה ככל שיידרש ביחס לבירור בקשתו (למשל במסגרת בדיקות אבהות, ראיונות וכד'); הן מבחינת היכולת לשלו לראות את בנו – ולו גם כאשר הוא נמצא במשמורת; והן מבחינת העלות הגבוהה של חזרה אפשרית שלו לישראל, אם בקשת המבקשים מהוועדה הבינמשרדית אכן תתקבל, בסופו של דבר. מנגד, אם יישאר המבקש בישראל, לא ייגרם נזק משמעותי. זאת בעיקר אם הוא לא ישוחרר ויישאר במשמורת."

תמונות אילוסטרציה

השופטת ציינה כי שאלת שחרורו של הניגרי ממתקן סהרונים היא בעייתית, והחליטה לדחות את הבקשה הזו: "אכן, שאלת שחרורו של המבקש במקרה דנן היא בעייתית. מחד גיסא, המבקש מעוניין – כך נטען – להיות עם בנו, ולסייע למבקשת – אמו של הבן, הן מבחינה רגשית והן מבחינה כלכלית. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה שהמבקש – כאשר נתפס על-ידי פקידי המשיב, נהג באלימות וניסה להימלט. בנסיבות אלה לא ניתן להורות על שחרורו במסגרת צו הביניים."

כעת ימתין הניגרי להחלטת הוועדה בעניינו, לאחריה יידע אם יוכל לחזור לחיק בת-זוגו ובנו הפעוט, ביבנה.