אביאל קבסה: "מדינת ישראל נטפלת לאזרח הקטן"
היבנאי אביאל קבסה חווה חיים קשים ואכזריים, ובחר להקל על כאבו בעזרת הדבר היחידי שלדבריו עוזר לו – הקנאביס – אשר למרבה צערו, וצערם של רבים אחרים, אינו חוקי במדינת ישראל
"את הדוח הזה קיבלתי בעקבות שימוש עצמי בקנאביס"
"בתאריך 4.12.2019 נתפסתי עם קנאביס, שמשמש אך ורק את עצמי. אני לא סוחר ולא מתעסק בזה. אני מעשן בעקבות החיים הקשים שעברתי, שמלווים בהתקפי-חרדה." מספר אביאל קבסה, תושב יבנה, וכאן הוא מתחיל לתאר את מסכת-חייו הקשה, שהחלה, כמעט ביום לידתו:
מה חדש?

אביאל קבסה. נתפסתי עם קנאביס, שמשמש אך ורק את עצמי
"כבר כשנולדתי החיים שלי לא היו טובים. אבא שלי נכנס לכלא כשהייתי בן 7 חודשים, לאחר שביצע, בשתיים מהאחיות שלי, אונס. עד גיל 6 חשבתי שהוא בכלל בחו"ל. בגיל הזה הטראומה הראשונה התחילה כששמעתי בטעות את כל מה שקרה עם אבא שלי ועם אחיות שלי, משיחה שהתנהלה בין קרובי-משפחה, ולילד בן 6 זו טראומה רצינית. עליתי לכיתה א' כשאני ספוג מכל מה ששמעתי ומכל הסיפור הזה. לא הייתי מרוכז בלימודים, הייתי עושה בעיות. החליטו שיש לי בעיה, וקבעו לתת לי ריטלין. זה לא עזר. התפרצויות הזעם גברו, ואז והעבירו אותי לבית-ספר אחר, בכיתה קטנה, גם שם זה נמשך. הייתי יוצא מהשיעורים ועושה המון בעיות. בעקבות המצוקה הגיעו גם האמירות האובדניות, החליטו לתת לי טיפול פסיכיאטרי (בכדורים) ולהעביר אותי לחינוך מיוחד, ושם הכל נשאר אותו הדבר, התפרצויות הזעם גברו אצלי והפכו לאלימות כלפי אנשים."
הטראומה ממשיכה בנערותו:
"כשהגעתי לגיל 15 אבא שלי נפטר בכלא, וזו הייתה עוד טראומה נפשית קשה. בגיל הזה התחלתי לעשן סיגריות רק בשביל לברוח מהמציאות הכל-כך קשה הזו, אבל אז הגיעה נקודת המשבר – שני תלמידים שלמדו איתי בבית-הספר התאבדו. נכנסתי לדיכאון קשה. הכדורים כבר לא עזרו, ואז גיליתי את הקנאביס – צמח נפלא בעיניי, שעזר לי. התחלתי לעשן. התקפי החרדה פחתו. החלטתי לבקש מהפסיכיאטרית, שמטפלת בי, טיפול באמצעות קנאביס רפואי – נעניתי בשלילה, והיא הורתה לי להמשיך לקחת את הכדורים.

בוחר בקנאביס
"המשכתי לעשות את מה שאני יודע שהכי טוב בשבילי, וטיפלתי בעצמי באמצעות הקנאביס (שוב אני מציין שהצמח המדהים הזה עזר לי, מאותו היום שבו התחלתי לקחת אותו ועד היום). אני מודע לכך שזו עבירה על החוק, אבל הבריאות שלי חשובה יותר, אז אני המשכתי לטפל בעצמי עם זה."
נתפס עם הקנאביס בבלומפילד
"בתאריך 4.12.2019 הלכתי למשחק כדורגל (למי שזוכר הדרבי התל-אביבי) בבידוק הביטחוני תפסו עליי כמות קטנה של קנאביס. לקחו אותי לחדר-חקירות קטן, והרגשתי כאילו אני אחרון הפושעים, והחל אצלי התקף חרדה (ההתקף החזק ביותר שהיה לי בכל החיים), בכיתי את החיים שלי שם. בעקבות אותו התקף, ואחרי שהחליטו לשחרר אותי – נכנסתי לאתרי חדשות באינטרנט וראיתי שנתפסו אנשים עם סמים (מיד ידעתי שמדובר בי. ההשפלה הייתה כל-כך גדולה, כי מה אני בסך-הכל עשיתי?! טיפלתי בעצמי באופן שבו המדינה הייתה צריכה לטפל בי?!)"

איך אני משלם את זה?
"לפני מספר ימים, בעודי הולך להוציא דואר, מצאתי בתא-הדואר שלי מכתב ממשטרת ישראל ובו דוח כספי על סכום של אלף שקלים (אני חי מקצבת נכות של 3,200 ש"ח בחודש, ואני לא אוכל לשלם כזה דבר)."
תחושות תרעומת ומרמור
"אני מתבייש במערכת הבריאות בישראל, שבמקום לעזור לחולים – פוגעת בהם. אני מתבייש במערכת השיטור – שמתעמרת (לכאורה) בנכים ומכריחה אותם לשלם כאלו קנסות. אני מתבייש בחברות התרופות – שמציבות אולטימאטום בכדי שהצמח הזה לא יעזור להרבה אנשי. אני אמשיך לטפל בעצמי בדרך שאני יודע שהכי טובה בשבילי. אני אלחם בחרדות בדרך שלי ובדרך שהכי עוזרת לי, ואני קורא מפה לכל האנשים שאחראים על מערכת הבריאות – תתחילו לטפל בחולים, ולא להזיק להם. לאף אחד לא מגיע לחיות עם חרדות/כל מחלה אחרת, ולא להיות מטופל בתרופה שעוזרת לו!"
