עתירה: הורים נגד טאבלטים

 

מאת: אתי בלכנר

 

 115 הורים עותרים לבג"צ נגד פרויקט BYOD בראשות משרד החינוך

 

מחר, יום שני 27.6.2016, בשעה 9:00, צפוי להתקיים דיון בבית-המשפט העליון, שידון בנושא העתירה.

 

בתאריך 10.9.2015 הוגשה לבית-המשפט העליון עתירה (ראה כאן), כנגד פרויקט הטאבלטים של משרד החינוך, במסגרתה נדרשים הורים לרכוש לילדיהם מכשירי קצה ניידים לשימוש נרחב בשעות הלימודים ולאחריהן. בעתירה מתבקש בית-המשפט להוציא צו על תנאי, שיורה למשרד החינוך לבטל את הפרויקט BRING YOUR OWN DEVICE) BYOD) ויאסור על הפעלת תכניות לימוד מתוקשבות המבוססות שימוש במכשירים פרטיים או רכישת אמצעי קצה טכנולוגיים על-ידי הורים, בין שתוכניות אלו מופעלות ביוזמת משרד החינוך והרשויות המקומיות.

 

העתירה הוגשה באמצעות עו"ד הרן רייכמן, מהקליניקה למשפט ומדיניות חינוך בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, וצוות סטודנטיות מהקליניקה. אלו מלווים, משפטית, את מאבק ההורים נגד פרויקט זה, במשך תקופה ארוכה.

 

 

115 עותרים עתרו לבג"צ ובינם חתן פרס ישראל, פרופ' גבי סלומון ז״ל, חבר הכנסת ופרופ' לפילוסופיה חינוכית יוסי יונה, כמו כן, בין העותרים נמנים הורים שילדיהם לומדים בבתי-ספר יסודיים וחטיבות-ביניים בערים ומועצות שונות בארץ: הוד-השרון, כפר-סבא, ראשון-לציון, כוכב-יאיר, מועצה אזורית גלבוע ועמק-חפר, בת-ים, תל-אביב, מועצה מקומית פרדס-חנה-כרכור, עין-חרוד, חולון, ראש-העין ו... יבנה.

 

מיבנה, הצטרפו לעותרים, רונית ארנפרוינד-כהן, חברת מועצת-העיר, ואתי רימון, אם לשני ילדים בבית-ספר 'רבין'

רונית ארנפרוינד-כהן, חברת מועצת-העיר: "בבג"צ אליו הצטרפתי, אנו תובעים מהמדינה כי תעשה סדר באחד הפרויקטים הגדולים שמתקיימים בבתי-הספר ביבנה, בפרט, ובארץ, בכלל. הפרויקט כולל רכישת מחשבים ניידים על- ידי ההורים, 'רכישה מרצון'. מרצון 'מעודדים' הורים להוציא בין 1,300 ₪ עד 2,500 ₪ נוספים (ה'עידוד' לעתים נעשה באמצעות לחצים על ההורים בדרכים לא לגיטימיות, שגובלות באלימות חברתית). חינוך חינם איננו רכישה מרצון בסכומים שכאלה לפעילות אשר נעשית במתחם ביה"ס, כחלק מפעילות פדגוגית יומיומית, כחלק ממערכת שעות-הלימוד."

"לצערנו, בניסיון להבין את רוח הפרויקט, בשנתיים האחרונות התגלו תשובות שונות ומשונות, בין משרדי הממשלה השונים, האמורים להיות מעורבים בהפעלת הפרויקט. נראה שמישהו, בשלטון המרכזי, בשיתוף עם רשויות מסוימות, התלהב מאוד ממה שנראה כטכנולוגיה מתקדמת, והתחיל להריץ פרויקט שמעורבים בו כספים רבים, וכל זאת מבלי לבחון לעומק את כל ההיבטים: הטמעת הפדגוגיה לשיטות הטכנולוגיות, ההיבטים הכלכליים, ההיבטים הבריאותיים. פרויקט רחב היקף שכזה לא יתכן שינוהל בשיטת 'סמוך', 'יהיה בסדר' ותוך כדי תנועה ילמדו וישנו." טוענת ארנפרוינד.

 

עוד מוסיפה רונית: "לאחרונה התבשרנו, מהמשרד להגנת הסביבה, כי רק בימים אלה, מוקם צוות מומחים לבחון את ההיבטים הבריאותיים בכל הקשור לקרינה מאינטרנט אלחוטי בכיתה בה פועלים עשרות מחשבים בו זמנית (שלא לדבר על מתחם בי"ס שלם בו פועלים כמה כיתות מחשבים בו זמנית). הדבר מלמד שאחד המשרדים שאמורים היו לתת קריטריונים להפעלת הפרויקט (לפני תחילת הפעלת הפרויקט) בסביבה בריאה ולא מסכנת את ילדינו, רק לאחר מספר שנים של הפעלת הפרויקט התעוררו, בעקבות זעקת ההורים. האחריות, הנזרקת ממשרד למשרד, בכל הקשור לפרויקט הזה, היא לא פחות משערורייתית, ולכן החלטתי להצטרף לבג"צ, שכרגע דן בעיקר בנושא הדרישה לתשלומי הורים 'מרצון', בסכומים שלא יעלו על הדעת, במקומות מסוימים, בדרכים ובשיטות שיש להוקיע (דה-לגיטימציה וטרור חברתי, כנגד הורים שמתנגדים לפרויקט). חשוב להדגיש, כי מהות הבג"צ איננה התנגדות לשיטות למידה מתקדמות, כולל טכנולוגיות, אך הן חייבות להיות באופן שיאפשר שוויון לכולם: לא תשלומי מופקעים נוספים במסגרת 'חינוך חינם', הטמעת הפדגוגיה באופן ראוי לטכנולוגיה, ולפני הכל, תקנון ברור של המשרד להגנת הסביבה, בשיתוף משרד הבריאות והחינוך, באשר לסביבה בריאה ולא מסכנת את הילדים וצוות ביה"ס, בכל הקשור לקרינה ממשדרים אלחוטיים."

 

 
משרד החינוך, בראשות ראש מינהל התקשוב, עפר רימון,  החליט על הטמעת פרויקט התקשוב בבתי-הספר השונים בארץ וכך למעשה רתם את אמצעי הטכנולוגיה לפדגוגיה.  תחילה, נרכשו עגלות מחשבים ו/או נתרמו על ידי גוגל (כרומבוקים) לשימוש התלמידים בכיתות בבתי-הספר בלבד. בשלב מסוים החליט משרד החינוך להנהיג את הפרויקט ולשנות את שמו ל-BYOD ובכך להביא לכדי שההורים ירכשו את אמצעי הקצה לילדם - הבא את המכשיר שלך איתך - מהבית. ואף קראו לזה בשם: 'רכישת שירותים מרצון'.

יצא חוזר מנכל ובו הנחיות כיצד פרויקט זה יתנהל אל מול ההורים בכלל בתי-הספר (ראה כאן) מעט נתונים על העלויות הכספיות שנקראים 'רכישת שירותים מרצון' שיחולו על ההורים, אלא אם כן בית-המשפט העליון יחליט אחרת. עלות רכישת אמצעי הקצה נעה בין הסכומים 1,300-2,500 שקלים לתלמיד (הורה) זאת בהתאם  למכשיר שבית-הספר החליט ללמד עמו: טאבלטים/לפטופים. הלמידה מתבצעת באמצעות ספרים דיגיטליים ולא בהכרח באה בכדי להחליף את מקומם של הספרים. כך שהורים ימצאו עצמם מלבד רכישת מכשיר הקצה, רוכשים גם ספרים, ו/או לחילופין יכנסו לפרויקט השאלת ספרים. הילדים ייאלצו לשאת בנוסף לספרים והציוד הנדרש בתיקיהם גם את מכשיר הקצה עמם בכל יום לבית-הספר, אלא אם כן בבית-ספרם יש לוקרים שעומדים לשימושם לשם אחסון הספרים.

 

ביבנה, בבית-ספר רבין, קיימו ערב חשיפה להורים, בו הסבירו את תהליך הלמידה בטכנולוגיה המתקדמת. בהתאם לזאת, ההורים חתמו על טופס בעד/נגד הפרויקט וכפי שהוגדר בחוזר המנכ"ל רוב של 70% יכריע ויביא להפעלת הפרויקט משמע, "רכישת שירותים מרצון" על חשבון ההורים לאמצעי הקצה. מי שידו אינה משגת, בהנחיות אותו חוזר - יוכל להיעזר בסיוע ברכישה מבית-הספר על-פי ההנחיות הנדרשות. כמו כן, ניתנה גם האפשרות לתלמידים שיש ברשותם מכשיר קצה, התואם לדרישות הטכניות, להשתמש בו ללמידה.

 

אתי רימון, אימא לשני ילדים בבי"ס רבין: "לאחר מאבק עיקש והצבעות חוזרות ונשנות בבית-ספרנו, לבסוף אושר הפרויקט ברוב של 78% לצערי, ולצערם של הורים נוספים, שהתנגדו, וכל אחד מסיבותיו. כ-65 הורים בשכבת כיתה ה׳ רכשו לפטופים בעלות של 2,500 שקלים, האם נשמע הגיוני? היכן מתקיים פה 'חוק חינוך חובה חינם?', אם משרד החינוך מבקש ללמד טכנולוגיה - אזיי אנו ההורים צריכים לממנו? אם יחליט ללמד מחר טיס - נרכוש מטוסים? הורים רכשו מחשבים, ובנוסף, גם ספרי-לימוד, וילדינו, במשך השנה, נשאו על גבם, מדי יום, ספרים ולפטופ. הילדים למדים 5 ימים בשבוע עם המחשב, ברוב המקצועות הנלמדים בבית-הספר, כך שמדובר על שעות רבות שיושבים מול מסך, בכיתה מלאה בעשרות לפטופים כאשר בכל אחד מהם 2 אנטנות בשני קצוותיו ומשדרות כל אחת ב-50 מיליוואט וצמודים אחד לשני ובסמיכות לתלמידים וכל אלו מתקשרים עם המשדרים/ראוטרים המותקנים מעל ראשם - היות ומדובר ברשת אלחוטית שדולקת כל העת, ללא קשר באם מתבצעת למידה כלל, ואז מגיעים הביתה וממשיכים לשבת מול המחשב כדי להכין שיעורי-בית ומטלות שונות בו. אני שומעת מהורים רבים תלונות כי חלה ירידה משמעותית בציונים של ילדיהם ושאינם יכולים לעקוב אחרי שיעורי-הבית והחומר הנלמד, להבדיל מספרים וחוברות. גם בשיח עם מורים בודדים נאמר כי למרות הפרויקט - הם מעדיפים עדיין ללמד בספרים ובמחברות, היות וישנם ילדים שמאבדים את המיומנות הזו עם השימוש בטכנולוגית ה׳העתק הדבק׳, ולדעתי חייבת להתבצע בדיקה פדגוגית לתלמידים בשכבה זו, לשם השוואה לשנה קודמת."

"מלבד שחלק מילדינו מאבדים את כישורי הכתיבה, קריאה וההבנה לנקרא - כי כבר לא חייבים לקרוא... חלקם מאבדים בדרך גם את השיח בין חברים, כי רוב שעות היום יושבים מול המסכים הללו, ומעצם כך, גם נחשפים לשעות מסך רבות, שלעצמו טומן בחובו נזקים בריאותיים רבים (ראה כאן מאמר של ד״ר גדי ליסק), ואם כל זאת אינו מספיק, נחשפים לקרינה מרשתות אלחוטיות, כאשר נושא הקרינה מוואי-פיי בכלל תלוי באוויר, כי אף משרד מהמשרדים המעורבים לא לקח אחריות על נושא הוואי-פיי (חינוך, בריאות והגנת הסביבה), מסתבר שאין הנחיות למדידה ואין גם ציוד למדוד עמו, ואם שכך, מה ניתן להבין לגבי בדיקות הקרינה שמבצעים בבתי-הספר ומנפנפים בהם כתקינים לכאורה? האמור מתבסס על דבריו של פרופ׳ סטיליאן גלברג ראש אגף קרינה במשרד להגנת הסביבה (ראה כאן)."

 

"והיות ופרופ' סטיליאן ציין שרק כעת פנה למוסד אקדמי ללמוד את הנושא ולעיין בספרות...  אז שוב, מה זה אומר? מה בינתיים? הילדים שלנו ימשיכו וישבו בבתי-ספר כב'חממות של קרינה' ויחכו שהחומר ייקרא ויילמד, הנחיות ייכתבו, חוקים יחוקקו, ציוד מתאים יירכש ורק אז יבצעו מדידות ויגלו ש... מה? שזה מסוכן עבורם?" 

"מתוך אחריותי, כהורה לילדיי, חובתי להגן עליהם מפני ניסויים לא מבוקרים שכאלו, הן פדגוגיים ובריאותיים בעיקר! כולי תקווה שבית-המשפט העליון יקרא את משרד החינוך לסדר, שיבין כי ההורים אינם ככספומט (עם כל הכבוד לו) ושחובת החינוך להקניה פדגוגית לילדינו באחריותו, ומיד לאחריו, ובעקבותיו, יקרא לסדר גם את המשרד להגנת הסביבה ומשרד הבריאות - שאלו יבינו כי ילדינו אינם שפני ניסיונות, ועליהם לא צריך להתבסס מחקר, שמבצעים אותו כאן ועכשיו, על הילדים של כולנו.
אני גאה לקחת חלק מקבוצה גדולה של אלפי הורים מרחבי הארץ, שחברו יחדיו למאבק זה ופועלים כאחד, מתוך רצון לגרום לשינוי המתבקש, כחלק מחינוך לדמוקרטיה, שינוי שישפיע על בריאותם ועתידם של כלל הילדים בארץ."

 

 

הבהרה מתוך העתירה שהוגשה (ראה מעלה)
פרויקט זה מבוסס על גביית תשלומים האסורה על-פי חוק לימוד חינם ונוהל משרד החינוך בעניין תשלומי ההורים וכאמור מובילה ל'הצמדה מוסדית' של אמצעי קצה לתלמידים, כלומר, חיוב של תלמידים להימצא אל מול מסך במשך חלק ניכר משעות היממה, בבית-הספר ומחוצה לו, באופן אשר עלול להוביל לנזקים חברתיים, רגשיים, מוחיים, בריאותיים ולימודיים.

חשוב להדגיש כי תוכניות אלו פוגעות באוטונומיה של הורים לקבוע את אופן חינוכם של ילדיהם מחוץ לכיתת הלימוד ומונעת מהם את היכולת להגביל, באופן ראוי, את אופן השימוש באמצעים אלו, מבחינת שעות מסך ותכנים.

התכנית מעודדת התקנת רשתות אינטרנט אלחוטיות בבתי-ספר, והגדלת מספר המכשירים האלחוטיים בבתי-הספר. כאשר אלו גורמים לחשיפת ילדים צעירים לקרינה, כך שאינו פועל על-פי עקרון הזהירות המונעת בענייני קרינה זאת, בניגוד להנחיות משרד החינוך עצמו, בכל הנוגע להעדפת רשתות אינטרנט קוויות, ובכך חושפת התכנית, דור שלם של ילדים, לסכנות קרינה, שהשלכותיה הבריאותיות טרם נודעו.

בין כל האמור, חשוב לציין ולהדגיש כי העותרים אינם פוסלים שימוש בטכנולוגיה במערכת החינוך, אך דורשים שזה ייעשה באופן מושכל, מבוקר ומתוכנן, ובהתאם לעקרונות החינוך הממלכתי - חינוך המבוסס על תכניות לימודים מובנות לכל, מטעם המדינה, ולא תכניות לימוד חפוזות, הבנויות על רכישה פרטית, פוגעות בעקרונות החינוך החינם והשוויוני לכל, וחושפות ילדים לנזקים, הנובעים משימוש מופרז במסכים, וכן נזקי קרינה.

 

יש לקוות שהמשקל המצטבר של עדויות המומחים ומחאת ההורים יביאו את משרד החינוך לשקול שינוי מהותי באופן בו מוטמע מיחשוב בבתי-הספר.

 

בשבוע האחרון טענות ההורים המובאות בעתירה זו, ובחוות הדעת המקצועיות של המומחים המלווים את המחאה, קיבלו חיזוק ניכר ומפתיע עם פרסום דו"ח ה-OECD המאשש את הטענות בעתירה, על פיהן תקשוב כשלעצמו אין בו כדי להשפיע על הישגי התלמידים, וכי מדינות בהן היה שימוש מוגבר במחשבים, לא הגיעו להישגים גבוהים במבחנים בינלאומיים. ראו עוד כאן.

 

 

משרד החינוך, שהשיב באחרונה לעתירה לבג"ץ נגד מיזם רכישת הטאבלטים שהוא מוביל, הציג את עמדתו בנושא וטען כי אין כל בעיה לבקש מהורים לרכוש מחשב לוח לילדיהם לצרכים לימודיים. בתשובת המשרד נכתב כי בתי-הספר ממילא צריכים לקבל את אישור כל ההורים לרכישה, ו"כי רכישת אמצעי קצה במקרים בהם מדובר ברכישה משותפת על-ידי ההורים היא בגדר 'רכישת שירותים מרצון', כמשמעותם בחוזר התשלומים הכללי". כלומר שהיא עומדת בכללי חוזר המנכ"ל הקובע את תשלומי ההורים.

 

בתשובת משרד החינוך, שהוגשה לבג"ץ על-ידי עורכי-הדין נטע אורן ואודי איתן, מפרקליטות המדינה, נטען בין היתר כי העתירה הוגשה טרם זמנה, "שכן נושא שימוש תלמידים באמצעי קצה לצורכי למידה נמצא בעיצומו של הליך הסדרה" בחוזר מנכ"ל חדש. הטמעת "תוכנית התקשוב הלאומית" במוסדות הלימוד ברחבי הארץ החלה ב–2011 וצורפו אליה עד כה כ–1,800 בתי-ספר. כחלק ממנה החל משרד החינוך להפעיל תוכנית נוספת בשם "הבא את מכשירך" (bring you own device — BYOD) המבוססת על רכישת אמצעים דיגיטליים (טאבלטים ומחשבים ניידים, י"ס) בעלות של אלפי שקלים על-ידי ההורים.

 

העותרים, כאמור, טענו בין היתר כי תוכניות לימודים המותאמות רק להורים ולבתי ספר בעלי יכולת - כמו אלה הדורשות רכישת מכשירי קצה עבור כל ילד בעצמו - מפרות את העקרון הבסיסי לפיו חינוך בישראל הוא חינם, ויוצרות פערים בין ילדים שיש להם לילדים שאין להם.

 

במשרד טענו, מנגד, כי "לא ניתן ואף אסור לעשות שימוש באמצעי קצה אישיים אלא כאשר לכל תלמיד בכיתה נתון אמצעי שכזה". בתשובתם לעתירה נכתב שכלל זה, שנועד לשמור על שוויון הזדמנויות, כפוף מטבע הדברים לנסיבות המציאות. "כך — כפי שמתרחש לא אחת בעת הלימוד עם ספרים - לעתים שוכח התלמיד את ספרו בביתו ולעתים מאבד את אותו. במקרים מעין אלה מובן כי התלמיד עשוי לחלוק עם חברו את הקריאה בספר, או לעשות שימוש בספר המצוי בבית ספרו. כך גם בשימוש באמצעי הקצה."

 

במשרד התייחסו גם לטענות על כך שהמיזם יוצר אפליה בין רשויות מקומיות שונות. לטענתם, משרד החינוך העמיד תקציב ייעודי להצטיידות טכנולוגית בכ-200 בתי-ספר, בעיקר מהפריפריה, במחוזות צפון, דרום וירושלים וביישובים ייעודיים כמו רמלה, לוד, נתניה, מג'דל שמס, אשדוד, אשקלון, אום אל־פאחם, סכנין, כפר קנא, שפרעם, בני ברק ורבים אחרים. "משרד החינוך שם לו למטרה לחזק את הפריפריה הלימודית ואת בתי-הספר שאליהם מגיעה אוכלוסייה שאינה מהמבוססות, וליישם בהם את התוכנית", הוסיפו במשרד. "זאת, מתוך תפיסה כי ילדים אלו זקוקים אף יותר ממקביליהם בבתי-ספר מבוססים לחשיפה למיומנויות העולם הדיגיטלי, שכן אלו לעתים פחות נגישות להם."

 

עוד נמסר ממשרד החינוך בתגובה לטענות כי "ההשתתפות בתוכנית היא מרצון ומתקבלת בהחלטה משותפת של בית-הספר, הרשות המקומית והנהגת ההורים. בתי הספר שביקשו להיכנס לתוכנית של משרד החינוך מקבלים תקצוב תוספתי, הכולל גם תקציב עבור תלמידים שידם אינה משגת. המשרד הוציא נוהל בנושא זה. מצוין בו כי נדרשת הסכמה של מרבית ההורים, לא פחות מ-70%. בית הספר צריך לדאוג למחשבים זמינים לתלמידים שהוריהם בחרו שלא להצטרף לתוכנית".

 

"לצד הקדמה והפיתוחים הטכנולוגיים, מקדם המשרד פעולות למניעת קרינה של רשת Wi-Fi בבתי-ספר עתירי מחשבים. החל משנת הלימודים הקרובה יטמיע המשרד את המלצות הוועדה הבין משרדית אותה מינה במיוחד לשם מטרה זו. המשרד מינה צוות מקצועי אשר ילווה כל בית ספר לצורך הטמעת הנהלים החדשים ועריכת מעקב אחר בדיקות הבקרה של סביבת העבודה. בעניין זה יצוין כי המשרד פותח מרכז בקרה מיוחד שיערוך בדיקות שוטפות בבתי-הספר אחר הקרינה בסביבת הלמידה. בימים אלה יוצא לדרך המכרז לבחירת המפעיל."

 

הפורטל ימשיך ויעקוב בעניין רב בנושא.

 

 

אנשי המקצוע שתרמו בשנה האחרונה הרבה מזמנם, כשרונם וידיעותיהם ורצונם הטוב, כדי לסייע למחאת ההורים כנגד מיזמי התקשוב במתכונתם הנוכחית:
* עו"ד הרן רייכמן ו הקליניקה למשפט ומדיניות חינוך מ הפקולטה למשפטים אוניברסיטת חיפה, והסטודנטיות אלמוג קנזי, נופר חיון ולורין אבו ריש, אשר מלווים את מחאת הטאבלטים מזה כשנה, והשקיעו אינספור שעות עבודה, כישרון, מקצועיות ומחויבות, כדי להגיש עתירה תקדימית ומורכבת זאת.
* פרופ' גבי סלומון ז"ל חתן פרס ישראל לחינוך, אשר לא היסס להטיל את כובד משקלו המקצועי ויוקרתו כדי להתריע על כך שטובתם של ילדי ישראל מחייבת גישה מושכלת וזהירה מזו הננקטת כיום בהטעמת מחשוב, וקורא למדינה להשקיע את מירב המשאבים בהתאמת הפדגוגיה, תוכניות הלימוד והכשרת המורים.
* האנתרופולג תמיר ליאון Tamir Leon, אשר הגיש לבית המשפט את חוות דעתו המקצועית, המתריעה על הנזקים החמורים ביותר שחשיפה מופרזת למסכים גורמת לילדים, ובראשה הפגיעה האנושה בכישורים החברתיים.
* ד"ר גדי ליסק, ד"ר לפסיכולוגיה קליניקת עם התמחות ברפואה התנהגותית. אשר הגיש לבית המשפט חוות דעת אודות הסכנות הבריאותיות הנובעות מחשיפת יתר למסכים ולרשתות אלחוטיות, לרבות נזקי קרינה, פגיעה בשעות שינה ובמערכת החיסונית, ובבריאות הנפשית והפיזית.
* ד"ר נאוה לויט בן נון Nava Levit Binnun, חוקרת מוח במרכז סגול לחקר מוח ותודעה במרכז הבינתחומי, אשר תרמה רבות מהידע הייחודי שלה בנושא השפעת השימוש במסכים על התפתחות המוח אצל ילדים, בין השאר בישיבת וועדת החינוך של הכנסת שנערכה בנושא, וטבע את המושג 'ניסוי לא מבוקר' לתיאור אופן הטמעת מחשוב בבתי הספר, שאומץ כשם לדף פייסבוק זה.
ד"ר לחינוך גיל גרטל Gil Gertel, אשר הכין חוות דעת אודות הליקויים הפדגוגיים בתכניות התקשוב הנוכחיות, שצורפה למכתבים שנשלחו בעניין ליועץ המשפטי לממשלה ולשר החינוך וצורפו לעתירה, ותרם עוד רבות מהידע שלו בנושא, לרבות בסדרת פוסטים מקצועיים שפורסמו בדף פייסבוק זה.
עדי מרקוזה הס Addie Markuze Haas, כותבת ספרי לימוד, שתרמה רבות מהידע המקצועי הייחודי שלה בנושא, וכתבה מספר פוסטים משובחים לדף פייסבוק זה, מהם ניתן ללמוד רבות אודות המורכבות הרבה שבשילוב תקשוב במערכת החינוך.

 

תמונות רלוונטיות לכתבה: