על הרוע האנושי: ציות לפקודות

המלים רוע ואנושי אינן הולכות יחד לכאורה, אולם הכוונה באנושי היא התייחסות לבני אדם ולא לתכונה נעלה כלשהי

לאחר מלחמת העולם השנייה נערכו בעיר נירנברג משפטים לנאצים אשר הוציאו להורג יהודים רבים בעיקר במחנות ריכוז.

טענת ההגנה המרכזית של אותם מפקדים נאצים הייתה: "לא יזמנו דבר", "לא המצאנו דבר", "מילאנו פקודות שניתנו לנו בידי בעלי סמכות וצייתנו להן".

טענת הגנה זו עוררה מחשבות רבות וקשות בקרב אנשים רבים. האם אנחנו רובוטים שנענים להוראה? האם אין לנו דעה משלנו? האם חייבים לציית לכל פקודה?

בשנים שלאחר מכן נעשו כמה ניסויים במטרה לנסות ולענות על שאלות אלו, לנסות ולהבין את המנגנון האוטומטי של ציות לסמכות ולמרות. הניסוי המפורסם ביותר הוא הניסוי של מילגרם בארצות הברית. מילגרם חילק את כיתת הסטודנטים שלו בצורה אקראית ל"מורים" ולתלמידים". הוא צייד כל מורה במכשיר חשמלי וסיפר לו שהמכשיר מחובר לסטודנט שלו. לאחר הלימוד עליו לבחון את התלמיד. על כל שגיאה במבחן עליו לתת לתלמיד מכת חשמל כעונש. על המכשיר הוצג טווח של עצמת החשמל, כשבסופו טווח של אזהרת מוות.

הסטודנטים המורים לא ידעו שהמכשיר אינו מחובר לדבר. מילגרם הסתובב במעבדה אנושית זו לבוש בחלוק לבן כדי להדגיש את סמכותו. תוצאות הניסוי הראו שבעקבות הציות לסמכות, 10% מהסטודנטים היו מוכנים להרוג את חבריהם במכת חשמל. הניסוי עורר סערה גדולה ומלגרם פוטר מעבודתו. לאחר שחלק מהסטודנטים הבינו את הרוע הטמון בהם רק בשל רצון למצוא חן בעיני בבעל הסמכות, ניסו להתאבד.

פרופ' ארנון אדלשטיין, קרימינולוג ומרצה בכיר במכללה האקדמית אשקלון

במלחמת עירק ב-2005, קבוצה של חיילים וחיילות אמריקאיים בעיראק היצעו מעשי עינוי קשים במקומיים, רק בגלל שהצבא פקד עליהם ל"רכך" את האויב לפני חקירת המודיעין.
מעשי הזוועה זעזעו את ארה"ב ובעיקר את משפחות החיילים שנטלו בהם חלק. אחד המשתתפים אף הבריח סרטונים ממעשי ההתעללות.

מילגרם התבקש לסנגר על החיילים ומעשיהם על ידי חלק ממשפחות החיילים האמריקאיים.
בדבריו ציין מילגרם, שבארגונים גדולים (צבא, משטרה) אנשים נורמטיביים לכאורה עשויים לבצע פעולות אכזריות כאשר מסגרת הארגון מאפשרת או דורשת זאת.

במלים אחרות, האדם הופך לבורג קטן במכונה ענקית ולכן הוא מסיר את האחריות למעשיו מעצמו ומעבירה לארגון בו הוא משרת, למפקדיו ועוד. מצב זה קרוי "פיזור אחריות".
לעומת זאת, כשאדם נמצא לבד או בקבוצה קטנה, הוא יטה לקחת על עצמו את מלוא האחריות למעשיו וסביר שינהג בצורה נורמטיבית. בתי המשפט בעולם לא מקבלים את ההגנה המשפטית של "רק מילאתי פקודות" והענישו ומענישים כל מי שהתנהגותו אינה חוקית, אכזרית וכדומה.

דוגמה לכך היא האירוע בכפר קאסם. בשנת 1956 הוטל עוצר על הכפר הערבי אך מכיוון שמשפחות חקלאיות יצאו מוקדם לשדות הן לא ידעו על כך. בחזרתם מהשדות נתן המפקד במקום הוראה לפתוח באש על אזרחים. החיילים שירו והרגו ילדים נשים וגברים, טענו להגנתם שמילאו פקודה. הם נענשו בחומרה ומאז קבע בג"ץ שאין לציית לפקודה שדגל שחור מתנוסס מעליה.

ובכן, האם ניתן לומר שלקחי העבר נלמדו ושמקרים של ציות לפקודות אכזריות לא יחזרו על עצמן? התשובה היא לא. ככל שהסמכות גבוהה יותר בהיררכיה כך הדרישה לציות גבוהה יותר. למשל דרישת האל גבוהה מדרישתו של כל מפקד. לכן, בעיקר ארגוני הטרור, רותמים את האל לשירותם ומצווים בשמו על המאמינים לבצע מעשי רצח, אונס, רצח עם ועינויים. הדוגמה העכשווית לכך היא ארגון דעאש.
הרוע האנושי לא חלף וכנראה לא יחלוף כי הוא נתבע או יתבע בחלק מבני האדם, תוך ניצול חולשות אנושיות והצדקת המעשים ברצון לרצות את שולחיהם.