יבנה כואבת: החייל ההרוג דניאל פומרנץ ז"ל גדל ביבנה

בבית משפחת פומרנץ, בכפר אז"ר, הכירו, עד המבצע, את עולם השכול, מהצד המטפל והמלווה, בשל שירותה של אם המשפחה, אל"מ (מיל') ורדה פומרנץ, כראש מחלקת נפגעים בעבר. "דניאל היה מקסים וחייכן, כמו אח של הילדים שלי, הם גדלו ביחד", סיפרה צופית גרנט. "כולם היו קוראים לו אשטון קוצ'ר: היה לו שיער ארוך חלק ושפתיים עבות. ילד יפה תואר, פשוט מהמם."

יבנאים רבים מכירים את משפחת פומרנץ, שהתגוררה, במשך שנים, ביבנה. את אחיו של דניאל ז"ל, את האם, ורדה, אשר הייתה פעילה אקטיבית בוועדי ההורים בבתי-הספר בו התחנכו ילדיה.

כתבה סיגל גשורי, חברת המשפחה: "כדניאל ישן. עכשיו חזרתי מכפר אז”ר… בדרך חשבתי מחשבה מוזרה, שכבר לעולם כפר אז"ר לא יהיה קשור בשבילי יותר בסיפור של המפוזר, או  ב'פרחי בוקי', שם אני קונה לעצמי פרחים עד שיגיע אהובי, ודגים, כדי שאלונה שלי תכין חריימה לשבת. מהערב כפר אז"ר בשבילי נצרב כבית של ורדה, נמרוד ודניאל פומרנץ ז"ל."

"דניאל פומרנץ הוא גולנצ'יק… והוא חבר של בני, אורי. אח שלו, נמרוד, הוא חבר של בני, איתמר, גולנצ'יק אחר. שעכשיו עדיין נמצא עם פקודיו במלחמה."

"בגינה רחבת הידיים מתאספים עשרות רבות של אנשים, באים לחבק, להביט בהשתאות באימא, ורדה, הגיבורה, שהייתה במשך שנים קצינת נפגעים… ובדרך שהיא מנהלת את העניינים נראה לי שהיא הייתה יכולה להיות הרמטכ"לית הראשונה אישה."

"נמרוד, יפה-התואר, חיבק אותי חזק וחזק, ובאוזניים שלי, בקול שקט, הוא לחש "אל תדאגי, סיגל, איתמר יחזור… הוא יחזור בשלום, אני יודע את זה, הוא חייב…", ואני רק קיוויתי שהגבר המקסים הזה, שעכשיו איבד אח, יש לו גישה מהירה לאלוהים, ושהכאב הפרטי, שהוא משלם, מפנה לו מקום מועדף ליד האוזן של השולט במרומים ובתחתונים."

"בחוץ פגשתי את אנה, של יהודית, חברה שלי מהשכונה – אנה, נסיכה יפה, שהייתה  חברה של דניאל במשך שנים, שאותה אני מגיל ארבע מכירה. אנה ידעה שדניאל מת  הרבה לפני שהידיעה הגיעה, היא הרגישה, ופשוט ידעה… ואני כמובן ידעתי שזה כך. אנחנו קשורים בקשרי אהבה, בלי מילים ובלי תקשורת קונבנציונלית. ועכשיו, יותר מתמיד, מחובתנו, כולנו, לספר על תקשורת כזו בין חיים למתים – כי יש בה מעט הקלה,  וזו אחת הדרכים שבהן פוגשים את אלוהים, גם בנסיבות הכי עצובות."

"אין לי מילים לנחמה. אין לי עצות חכמות, ואני גם לא יכולה להגיד להם להיות חזקים. יש לי רק חיבוק לתת לכם ושיר – כשדניאל ישן." (סיגל מצרפת כאן את השיר של יוסי בנאי. ראה למטה).

אם היוודע דבר נפילתו בקרב, של דניאל, עוד טרם פורסם הדבר על-ידי דובר צה"ל, החלו החברים הרבים ביבנה, להעביר ביניהם את השמועה המרה, והאבל אצלם כבר החל. אז היום זה כברר קיבל אישור רשמי וסופי, וכולנו בוכים!

יבנה מרכינה ראשה לזכרך, דניאל פומרץ! מצדיעים לך, גיבור שלנו! יהי זכרך ברוך!

ולמשפחה הכואבת, משתתפים בצערכם הכבד, עם הילקח מכם היקר לכם מכל. מי ייתן ולא תדעו עוד צער לעולם.