היבנאי קוקי (חיים) ביטון לאחר השתלת כליה בגופו: ''רמי נתן לי 'מתנת חיים'''

תושב יבנה קוקי ביטון, מנהל רשת המתנ"סים ביבנה לשעבר, קיבל במתנה תרומת כליה, מרמי בן פזי, כשמעולם לא נפגשו קודם לכן. מי שארגן את הכל היה ארגון 'מתנת חיים'. ראיינו את השניים, בשיחה חגיגית ומרגשת במיוחד. תתרגשו איתנו! 

 

הראיון עם קוקי (חיים) ביטון:

קוקי, כיצד בעצם אתה מגלה שיש לך בעיית אי ספיקת כליות?

"האמת ששעת גילוי המחלה הייתה מוזרה מאוד. בעת היותי מנכ"ל עיריית אריאל נשלחתי, על-ידי חברת הביטוח של הרשות, לבצע בדיקות כושר ורפואיות לביטוח החיים, דבר שגרתי לחלוטין, וכשאני מגיע לבדיקות, מבצע בדיקות כושר ובדיקות דם, מודיעים לי בסיומם כי אינם יכולים לבטח אותי משום שערך הקריאטינין בדם גבוה. לא הבנתי מה המשמעות כי הרגשתי בסדר גמור ותפקדתי בסדר גמור. כשהגעתי הביתה סיפרתי לרעייתי, אורלי, שהיא אחות במקצועה, היא נלחצה מאוד וביקשה ממני להגיע לבית החולים אסף הרופא, לבדיקות."

ומרגע זה מה קורה?

בעצם הגעתי למרפאה נופרולוגית באסף הרופא ושם טיפלו בי במסירות רבה בכדי לשמר את הכיליה ולהימנע עד כמה שאפשר מלהגיע לדיאליזה, מתחיל טיפולים משמרים קבועים, מגיע לבדיקות קבועות ומקבל ברזל אחת לשבועיים, חודש. במחלקה זו הכרתי רופאה מדהימה בשם ד"ר קרן שהסבירה לי כל דבר הקשור לאי ספיקת כליות וכיצד לסייע לכליה החולה, אם בכדורים ואם בתזונה שונה לחלוטין ממה שהייתי רגיל."

 

מימין: הנתרם קוקי (חיים) ביטון והתורם רמי בן פזי

אז, איך מכאן הגעת לעשות דיאליזה?

"הטיפול המשמר בבית החולים נמשך מספר שנים, כשמצב הכליה הולך ומחמיר, עד שביום אחד, לפני כ-5 שנים אני מגיע למצב קשה מאוד, קריאטינין גבוה מאוד, הרעלת אוריה בדם. 
בוקר אחד מגיע ללא התראה לד"ר קרן, כשאני במצב קשה מאוד, והיא אומרת לי "קוקי, אין לנו ברירה, צריך להתחיל דיאליזה, לא תוכל להמשיך כך." אני במצב קשה מאוד, אין לי שאנט, בכדי לבצע דיאליזה, בבית חולים אסף הרופא לא יכלו לעשות לי בבהילות, על כן, בדרך לא דרך, הגעתי לבית חולים אסותא באשדוד, שם פגשתי את פרופסור עדי לייבה, מומחה לחץ דם וכליות, אשר דאג במהירות שיבצעו הליך כירורגי להרכבת פרמקט בעורק, ומיד לאחר-מכן, התחלתי לבצע דיאליזה של 4 שעות ביום במספר ימים רצופים, עד שירדה רמת הרעלים בגוף, ולאחר-מכן אני מגיע 3 פעמים בשבוע לדיאליזה של 4 שעות כל פעם."

מה המשמעות של דיאליזה עבורך?

"ראשית, מכה קשה מאוד. אחד שהיה פעיל מאוד ציבורית, חינוכית, חברתית - אתה הופך להיות משועבד למכונת דיאליזה, שאתה בעצם מחובר אליה 4 שעות רצופות, ללא כל יכולת תזוזה, ובזמן זה מכונת הדיאליזה מדמה את פעולת הכליות בגוף, מסננת לך את הדם בגוף ומרחיקה רעלים מגופך."

 

אז איך מסתדרים?

"לא פשוט, בלשון המעטה. בזמן זה אתה פוחד להתחייב, מקטין משמעותית את הפעולות שלך וצריך למצוא את עצמך מחדש, משום שהדיאליזה, למרות שהיא בפועל תורמת לך רבות בכדי להאריך חיים, יש לדיאליזה השפעות רבות לא קלות על הגוף: ניתוח להכנת פיסטולה שבאמצעותה ידקרו אותך במחטים גדולים עשרות פעמים בשבוע, תופעות לוואי מסכנות חיים, כמו: אנמיה, מחלות לב, לחץ דם, פגיעה במערכת העצבים, זיהומים ועוד תופעות לוואי רבות. כאן אתה זקוק לסביבה תומכת טובה, שתצליח להרים אותך ממצב קשה זה."

ומהי הסביבה התומכת שלך?

"ראשית, הבית שלך, המשפחה הקרובה, הילדים והנכדים. רעייתי, אורלי, שאני חייב לה רבות בהחלמתי, היא הייתה המעודדת האישית שלי, שתמיד דאגה שהראש יהיה מעל למים, והאחים והאחיות שלי, כמובן סביבה רפואית מקצועית ותומכת, ואני חייב גם להודות לפרופסור לייבה וציוותו באסותא אשדוד, שלמרות שהיה בית חולים בחיתוליו - זכיתי לעשות שם הכל: פיסטולה, טיפולי דיאליזה, צינתורים לפיסטולה, אחת לשלושה חודשים, והכל על הצד הטוב ביותר.
לאחר-מכן, עברתי לנפרומור מכון דיאליזה פרטי, להמשך דיאליזה משום שקופת החולים שלי לא אפשרה לי המשך דיאליזות באסותא. לשמחתי, מצאתי שם צוות אחיות מעולות, בניהולה של פנינה, אשר טיפלו בי כ-4 שנים."

ואיך זה שכולם יודעים שקוקי "לא מרגיש טוב", נעלם מהנוף הציבורי, ולא יודעים מה אתה עובר?

"אני, בהחלטה אישית שלי, החלטתי לא לפרסם זאת, למרות שכולם המליצו לי לעשות זאת ואולי לקרב את מציאת התורם לכליה, וזאת משום שלא רציתי אפילו לייצר מחויבות, הקטנה ביותר, אצל חבריי ומכריי הרבים.
המשפחה כולה נרתמת לסדרת בדיקות, בכדי שאולי יימצא אחד מהם מתאים לי, ולצערי הרב, אף אחד לא נמצא מתאים מסיבות רבות (שלא אפרט משמירת סודיות רפואית)."

 

אז מרימים ידיים, וממשיכים לעשות דיאליזה?

"לא ולא, במקביל למשפחתי בארץ ומחו"ל, שעשו בדיקות על-מנת לתרום לי כליה, נרשם בכל העמותות האפשריות, הופך כל אבן בכדי למצוא תורם ואפילו שוקלים לעשות השתלת כליה בחו"ל, רעיון שלא אהבתי מלכתחילה, אבל כשאתה הולך ונחלש - חושבים על הכל, כולל השתלת כליה בחו"ל."

 

ומה קורה אז?

לפני כ-5 חודשים, עת הצדיק הגדול הרב הבר שהקים את עמותת 'מתנת חיים', נפטר, אני מקבל טלפון מפתיע שאומר לי: "חיים, בשעה טובה, יש לך תורם." כולי מרוגש, מתקשר לרעייתי, להודיע לה, ויחד מחליטים לא לספר לאף אחד חוץ מהמשפחה הגרעינית, בכדי למנוע עינה בישא.
מקבלים, במקביל, טלפון מבית החולים איכילוב, מוזמן לפגישה בכדי לבדוק את התיק הרפואי בשנית, לקבוע תאריכים לפגישות עם המנתח, מרדים וכו'...
כמובן, לפני כן, אני עובר סדרה ארוכה של בדיקות, עמידה בפני ועדה של משרד הבריאות, פסיכיאטר ועוד, בכדי לבדוק אם אני מוכן, בריאותית ונפשית, לקראת השתלת הכליה, ולבסוף, נקבע תאריך לניתוח - 29 בדצמבר."

 

ואז מגיע היום המיוחל...

"אני מגיע לבית החולים עם רעייתי אורלי, הניתוח בתקופה בה הקורונה בשיאה בארץ, עושים בדיקת קורונה, מקבלים חדר ומכינים אותי לניתוח למחרת בבוקר. באותו זמן אני מתחנן לראות את התורם ולאחל לו הצלחה משום שגם הוא עובר ניתוח להוצאת הכליה, אך המשפחה לא הייתה מעוניינת להיפגש.
בבוקר הניתוח מגיעה האחות האחראית המקסימה של מחלקת ההשתלות ומביאה לנו מתנה עם ברכה ממשפחת התורם. קוראים היטב? התורם שמעניק לי חיים, נותן לי מתנה וברכה לקראת הניתוח. רעייתי ואני עושים הכלל להיפגש עם התורם ולאחל לו הצלחה לפני הניתוח, אך לצערי לחינם.
לבסוף, סיגל, רעייתו של רמי התורם, ביקשה מהאחות האחראית להפגיש בינה לבין רעייתי אורלי. המפגש היה מרגש ואשתי, למרות הקורונה, ביקשה לחבק אותה ובכו מהתרגשות, וכך התחיל קשר שלשמחתי לא ינותק לעולם."

 

מה אתה יכול לספר על הניתוח?

"בבוקר, בסביבות שעה 11 יורד לחדר ניתוח, לאחר שהוציאו לרמי את הכליה, פוגש בחדר ניתוח את המנתח ד"ר יקיר עוז, שמהרגע הראשון הרגיע אותי והפך להיות המלאך בלבן שלי, בכל מהלך האשפוז. הניתוח ארך מספר שעות, משפחתי ממתינה בחשש ובתקווה בחדר ההמתנה, ובסביבות שעה עשר בלילה מעלים אותי מחדר התאוששות למחלקת ההשתלות.
כאן מתחיל טיפול שהוא מלחמה נגד הדחייה של הכליה שהיא בעצם גוף זר בתוף גופי, המון תרופות המון נוזלים.

כאן חייב לומר תודה ענקית לצוות המחלקה להשתלות, לרופאים המנתחים: ד"ר יעקב גוייכמן וד"ר יקיר עוז, לרופאי המחלקה ולצוות האחיות הנפלאות, על השירות הנפלא והתומך.

עוברים ימי אשפוז עם עליות וירידות, אבל תמיד נשארים אופטימיים, ובמקביל, אני מעוניין לראות את התורם שעשה מעשה אצילי לתרום כליה מגופו לאדם שאינו מכיר דרך עמותת 'מתנת חיים' המדהימה, שהייתה עמנו כל הזמן בקשר, וכל שעניין את העמותה היה מצב בריאותי ומצב היקלטות הכליה."

 

חיים (קוקי) ביטון עם הרעיה אורלי

 

"ואז, לאחר מספר ימים באשפוז, סיגל, אשתו של רמי, אומרת לרעייתי אורלי שהם מעוניינים להיפגש עמי. פגישה ראשונה מרגשת עד דמעות, נפגשים משפחת בן פזי רמי ורעייתו סיגל, עמי ועם רעייתי אורלי. כל הפגישה לא הפסקנו לומר 'תודה' ולהודות לרמי על תרומתו שמעניקה לי חיים חדשים. כמובן עושים היכרות, ומספרים על המשפחות, וכמובן, אני אומר שמכאן הקשר ביננו רק מתחיל, ומהיום חלק משמעותי מגופו של רמי בגופי. כמובן שאנחנו נפגשים עוד במהלך האשפוז ומכירים אחד את השני, וכל הזמן אומר גם לרעייתי אורלי עד כמה צדיק רמי שעשה מעשה אצילי ובעצם במעשה זה העניק לי חיים.

תוך כדי האשפוז אני מכיר את צוות מרפאת ההשתלות, כשהאחות הנפלאה רותי מסבירה על הליווי הצמוד והפגישות במרפאה, שיהיו קבועות, מה מותר ומה אסור. בהמשך האשפוז במחלקה, מורידים צינורות כאלה ואחרים, ופתאום אתה בהלם איך דברים שלא יכולת לעשות קודם - היום אפשרי, ממש פלאי הרפואה, כמעט מדע בדיוני. הרופאים והאחיות עושים הכל בכדי לאפשר קליטה טובה של הכליה, ולאט לאט רואים איך כל הערכים בבדיקות הדם הולכים ומשתפרים.

ביום שישי רמי היקר משתחרר מבית החולים, ואני נשאר לקבל עוד טיפול משמעותי למניעת דחייה של הכליה. שבוע לאחר-מכן, אני משתחרר מהמחלקה וצריך לשמור על עצמי בגלל מערכת חיסון נמוכה, בכדי לשמור על הכליה."

 

ומה עושים אחרי השחרור מהמחלקה?

"ראשית גם בגלל הקורונה וגם בגלל מערכת החיסון הנמוכה, נזהרים ומתחילים מכאן 'חתונה' עם מרפאת השתלת אברים ובדיקות קבועות עם האחיות והרופאה ד"ר גרופר, שבאמת עושה הכל גם להרגיע, וגם לטפל ולשמר את הכליה.
כמובן, האחות האחראית  פאולינה היקרה, שליוותה אותי מהיום הראשון שבו הגעתי לאיכילוב עד להשתלה, כמו כן לאחות גילה, שדאגה והכינה אותי לקראת ההשתלה, חייב לומר צוות מדהים שעומד לרשותך 24/7 ואני לא מגזים, זו האמת, אתה מקבל מערכת הוליסטית מטפלת מהמרפאה."

 

האם אתה בקשר עם רמי התורם?

"בוודאי, איך אפשר שלא, אנחנו בקשר טלפוני מדהים, נפגשנו מספר פעמים, גם בימי-הולדת שלהם וגם עם המשפחה המדהימה שלו. מבחינתי, רמי ומשפחתו הם חלק חדש וחשוב ממשפחתי. רק השבוע נפגשנו לקפה, בזמן שירותו של רמי במילואים.
מעבר לתרומה של רמי, שהיא מעשה אצילי שהעניק לי חיים, מצאתי אדם צנוע, מדהים, פעיל שעשה לא מעט למען קהילתו וכל כולו נתינה."
 

קוקי, איך אתה מרגיש היום?

"מודה לאל, לרמי הצדיק ולרופאים באיכילוב, מרגיש מצוין, חוזר לעצמי. חייב לומר שמקפיד על הטיפולים והכדורים, אבל אין ספק שקיבלתי חיים חדשים, ואיך אומרת לי רותי האחות? יש לך שני תאריכי לידה 21/11 שנולדת ו-29/12 שקיבלת את הכליה מרמי וחזרת לחיים."

 

קוקי, למה הסכמת להיחשף כעת, הרי חמש שנים לא אמרת כלום?

"חייב לומר שהתלבטתי רבות, ואת יודעת זאת, אם לספר או לא, אבל אני אומר שלקחתי על עצמי לעשות הכל על-מנת לסייע לעמותת 'מתנת חיים', להביא לידיעת הציבור את נושא תרומות הכליה. יש מאות רבות של אנשים שעושים דיאליזה שאמנם מאריכה להם את החיים, אבל במקביל גם מקצרת אותם, ולהעלות על סדר היום את חשיבות תרומת הכליה, שאינה מסכנת את התורם, משום שמערכת הרפואה בארץ עושה מיליון בדיקות לתורמים על-מנת שהתרומה לא תפגע בהם בעתיד, מחד, ומאידך, התרומה של התורמים מעניקה חיים חדשים לחולי אי ספיקת כליות, ולא רק להם, למשפחתם הגרעינית והמורחבת.
בשבוע הבא אפגש עם עמותת 'מתנת חיים'. רעייתו של הרב הבר, שלקחה על עצמה להמשיך את דרכו של בעלה, שעד היום הציל למעלה מאלף חולים, ויחד עמה אבדוק כיצד אוכל לתרום מיכולותיי למען העמותה והכל בהתנדבות מלאה. הרי איך כתוב במקורותינו: "כל המציל נפש אחת מישראל - כאילו הציל עולם ומלואו." מקווה שאצליח במעשיי להציל נפשות בתחום זה כמו שעשיתי בעבר רבות למען בני-נוער בישראל."

 

הראיון עם רמי בן פזי:

רמי, ספר מעט על עצמך ועל משפחתך.

"אני בן 41, נשוי לסיגל, יש לנו שש בנות ובן אחד ואנחנו גרים בישוב משכיות בבקעת הירדן, ישוב צעיר יחסית שזכינו להיות בין מקימיו. אני חקלאי המגדל תמרים."

 

מה הביא אדם כמוך, בעל משפחה ופעיל - לתרום כליה, לאדם זר, שאינו קרוב משפחה אפילו?

"רציתי לעשות משהו משמעותי בחיים, מעבר לשגרה השוחקת של עבודה ומשפחה. בעבר הייתי פעיל יותר בעשייה חברתית והתנדבותית, והרגשתי שלאחרונה אני פחות מתפנה לזה. אז החלטתי לקחת קצת פסק-זמן ולעשות מעשה חד-פעמי אך בעל משמעות גדולה."

 

התורם רמי בן פזי עם רעייתו וילדיו

 

כיצד הגיבה משפחתך והסביבה לרצונך לתרום כליה?

"אשתי הייתה שותפה מהתחלה ותמכה ועודדה באופן מלא, לילדיי והוריי הודעתי רק לקראת הניתוח. בהתחלה קצת נרתעו, אך לאחר שהסברתי להם על המהלך - הם תמחו והיו גאים בי."

         

כיצד הגעת ל'מתנת חיים', והרצון שלך להיות תורם אלטרואיסטי?

"שמעתי על פועלה של העמותה ושל הרב ישעיהו הבר זצ"ל, הכרתי גם כמה אנשים שתרמו בעבר, וכל מקרה כזה עשה לי חשק לעשות זאת גם."

 

האם יצא לך להכיר את חיים, קוקי, לפני כן?

"בכלל לא. ביקשתי לא לדעת עד לאחר הניתוח למי אני תורם. רציתי להגיע לניתוח בידיעה שאני הולך להעניק חיים לבן-אדם בלי מחשבות וחשבונות על מיהו זה שיקבל את הכליה בידיעה שמי שהעמותה ומשרד הבריאות החליטו שהוא זה שזקוק עכשיו לכליה שלי - הוא האדם הנכון."

 

האם בין שיקוליך היה חשוב האדם שלו אתה תורם? מין, גזע, דת או לאום?

"ביקשתי רק שהנתרם יהיה יהודי, אני אוהב כל אדם באשר הוא, אך אני מאמין במה שאמרו חז"ל ש"עניי עירך קודמים" וכל המציל נפש מישראל, כאילו הציל עולם ומלואו."

 

אם אתה יכול, ברשותך, לספר על חוויית הניתוח באיכילוב, כמה זמן היית מאושפז?

"הניתוח היה ביום שלישי בבוקר, וביום שישי כבר יצאתי הביתה, לשבת. הזמן בבית החולים היה זמן איכות עם אשתי, שהייתה אתי כל הזמן, וכמובן, מנוחה והתאוששות. צוות בית החולים היה מקצועי ונהדר והרגשתי שאני בידיים טובות."

 

מתי לראשונה פגשת את קוקי? וספר מעט על המפגש

"ביום השני, לאחר שקצת התאוששנו ויכולתי לקום מהמיטה, הלכתי אליו לחדר, אשתי פגשה במשפחת ביטון כבר לפני הניתוח ועשתה לי קצת הכנה, אך כמובן הייתי מאוד דרוך ומסוקרן לקראת הפגישה, שהייתה מרגשת מאוד. הם הודו לנו ללא הפסקה והתרגשו עד מאוד, ועשינו היכרות ראשונית. בהמשך האשפוז נפגשנו עוד כמה פעמים."

 

האם אתם בקשר?

"בהחלט, מדברים בטלפון, שולחים הודעות, נפגשנו כבר כמה פעמים, הם ביקרו בביתנו ופגשו את ילדינו ואפילו קוקי ואני תיאמנו להגיע לביקורת בבית החולים ביחד."

 

איך אתה מרגיש כיום, מספר חודשים אחרי הניתוח?

"אני מרגיש מצוין, חזרתי לעבוד כרגיל. בחודשים הראשונים נזהרתי ממאמץ יתר, ועכשיו כבר אין עליי מגבלות."

 

איזה מסר ברצונך להעביר לקוראים, וכיצד לדעתך ניתן להגדיל את תרומות הכליה בכדי להעניק עוד ועוד חיים לאנשים?

"כל אדם, ולו הפשוט ביותר, יכול לעשות מעשים טובים המשנים את העולם, ישנם אינספור דרכים לעשות זאת, כל אחד על-פי מה שמתאים לו. תרומת אבר מהגוף - זה לא דבר מובן מאליו, אך לחשוב שאפשר להעניק חיים למישהו אחר תמורת מאמץ קטן וקצת כאב - זה שווה הכל. כמובן שיש להדגיש שלפני התרומה עוברים בדיקות רפואיות מקיפות, לוודא שלא ייגרם לתורם כל נזק, והניתוח בטוח לחלוטין, והתורם ממשיך לחיות חיים בריאים וטובים ללא כל שינוי."

 

על ארגון מתנת חיים:

ארגון מתנת חיים מעודד אנשים המעוניינים לתרום את כלייתם לשם הצלת חיים, כאשר המדובר הוא בתרומה אלטרואיסטית – התנדבותית בלבד. הארגון פועל ללא כל כוונות רווח. המניע היחיד של כל הנוטלים חלק במלאכה הוא הרצון והנכונות לעזור לזולת ולהציל חיי אדם.

בימים אלו אנו, במתנת חיים, משקיעים מאמצים להגברת המודעות הציבורית לעובדה שעל פי כל המחקרים הרפואיים תרומת כליה מן החי אינה מהווה סיכון לתורם, ומתבצעת במינימום סיכונים וחוסר נוחות.

כמו כן אנו פועלים לקצר ולפשט את ההליכים המנהליים לאישור תרומת כליה מן החי: אנו מלווים את התורם והמושתל בנבכי מסדרונות בתי החולים, מייעצים ומדריכים בענייני רפואה וזכויות המטופלים, ועוד.

כל הפעילות מתבצעת בשקיפות והגינות ובכפוף לכל חוק ודין.

עד כה עלה בידינו ללוות מאות השתלות מוצלחות שנעשו בארץ, וחלקם (במקרים של סיבוכים נדירים) בארצות הברית. כמו גם מספר השתלות שבוצעו בסניף שלנו בלונדון ובסניף בבריסל. עם הזמן, גבר קצב הפניות אלינו, אפשרויות ההשתלה לתושבי ישראל בחו"ל הצטמצמו מאד, והחולים מחפשים אחר פתרון אידיאלי. כיום אנו ניצבים בפני חולים רבים, חלקם בעלי משפחות, הורים המטופלים בילדים קטנים, ואחרים בעלי רקע קשה של סבל מתמשך, ואנו חסרי מענה עבורם. מלאי המתנדבים לתרומות כליה מצומצם, ואנו עושים מאמצים גדולים להחדרת המודעות הציבורית לאפשרות של תרומה מצילת חיים.

ארגון מתנת חיים שם לעצמו מטרה להנגיש בפני הציבור הרחב את המידע הרב שצבר במהלך שנים ארוכות ממקורות שונים בנושא השתלות כליה. הצעד הראשון והחשוב מכל הוא המחקרים הדנים ברמת הסיכון המינימלית לתורם, וההשלכות הצפויות מתרומת כליה.
 

מעוניינים ללמוד עוד, או לתרום לעמותה? - היכנסו>> לכאן